הָאָדָם אָסַף בַּדֶּרֶךְ אֶת קוֹרוֹת חַיָּיו,
טוֹבִים וְרָעִים יָמָיו הַשְּׁנוּיִים.
תְּקוּפוֹת חָרְטוּ קְמָטִים
וְרוּחַ פָּרְעָה תַּלְתַּלִּים.

כָּל יוֹם קֹרֶט עוֹלָם אַחֵר וְשׁוֹנֶה.
בְּשׁוּלֵי לִבּוֹ חָטְבוּ עֲצֵי הָעֶצֶב.
בַּדֵּי קֹשִׁי וְעַנְפֵי כְּאֵב
וְשֶׁמֶשׁ דַּךְ צוֹרֵב.

פַּעַם עָצַר בַּדֶּרֶךְ לַחֲשֹׁב,
אִם דַּרְכּוֹ בָּהּ רַבָּה הַתְּעִיָּה.
אֵיךְ יִצְלַח בְּעוֹדוֹ דַּל רְאִיָּה
וּלְאֵיזוֹ שְׁאֵלָה תְּשׁוּבָה.

זָקוּק כָּל כָּךְ לְנִסִּים וְרַחֲמִים וְאוֹת
הַבָּרָד הַחוֹבֵט, הַכְּפוֹר, הָרָעָב,
וְאֶת קְלִפַּת חַיָּיו לְגָרֵד
בְּטֶרֶם יַחְבֹּק עָפָר.

עַנְפֵי צַמֶּרֶת אַחֲרוֹנִים מִתְגּוֹדְדִים.
שָׁרֳשֵׁי הָעֵץ מְסָרְבִים לְהִתְנַתֵּק.
אֵיךְ יִמְצָא דֶּרֶךְ אַחַת לְחַבֵּק
וְאֶת קַו הַקֶּשֶׁר לְחַיָּיו לְשַׁמֵּר.

26/1/18
כל הזכויות שמורות
לדן בן שלום