החזקתי בשלי. רב הטוב מן הרע אמרתי.
הוא חייך אלי בחמלה.
טיפש ותם אתה הפריח תחת זקן התיש לו.
אשמח להוכיחך אמרתי ומיד הצטערתי על כל החחח הזה בפה.
לחצנו ידיים. שש שעות ומחצה נדרשו לחמם את הכפור שדבק בידיי.
מעשה באופניים קראנו לה. לעסקה.
בבוקרו של יום שלישי, הנחנו את האופניים סמוך לרכבת ונעלנו.
השטן מתח שעונו ל168 שעות.
אני סימנתי את שלישי הבא ביומן.
נדברנו להפגש בחצות של כל יום.
היה זה בחצות של שבת שנעלמו המראות, הפעמון, הפנס האחורי,
המתקן לבקבוק המים והסל האחורי.
בראשון, הגלגל הקדמי ובשני האחורי.
שניינו שתקנו. עיניי כופפו צווארי כך שנדמתי לצופה מן הצד
כסימן שאלה. עיניו, ידעתי, שוחקות וראשו מופנה לכוכבים.
משנתארכה השתיקה דיה, הפגשנו העיניים.
עדיין תרצה להוכיחני, אמר ולא היתה שאלה בנימת קולו.
התבוננתי בעזובת האופניים והנה אני רואה פתקה בסל הקדמי:
"באל אופניים יכר,
סמתי לב שהם אומדים פה לבד קבר קמה ימים. לקכטי קול מה שאפשר
ואסיתי פסל גדול ויפה בקיקר היונים בסוף הרחוב.
לפחות אמנות ויפה בעיניים של אנשים.
אם תכזור, סים לי פתק אצלי בפסל.
אני קורעים לי וווה.

הושטתי אליו שיקרא גם הוא.
הוצאתי ידיי, עטופות בשכבה כפולה של כפפות טרמיות, היישרתי מבט
ולחצתי את שלו.
אשמח מאוד לשוב ולהוכיחך אמרתי, מדגיש כל ח'.