ורוד. כמו זה שדוקטור ירינג היה מחלק. אני משתמשת בו במשורה
כמו שאמר לי אילן הפסיכיאטר. את הרוקחת של עצמך הוא אמר. את
היא זו שמעלה או מורידה את המינון . כבר פיתחתי שיטה איך לחתוך
את החצי לרבע מדוייק. אולי אכתוב יום אחד מדריך לחיתוך כדורים
עם מינימום פרורים ובלאי. אחת לחודש, כשאני מבקרת את אבא בבית
המלאכה, אני מביאה את החפיסה כולה. מארגנת לי מקום נוח ליד
הקלמרה, שזו המילה המקצועית של בעלי מלאכה למלחציים. הקלמרה
מונחת על סרגל כך שרואים את השנתות תחתיה. מניחה על נייר טישו
לבן את הכדור, מרפדת את דופנות המלחציים בניילון וסוגרת לאט
לאט על שולי הכדור. כשהכדור מוחזק היטב ומאוזן, אני רואה היטב
את האמצע, מוציאה מהתיק את סכין הסושי שרכשתי ליומולדת עשרים
ותשע שלי בארבע מאות ושלושים ₪ , ידי השמאלית מניחה את החוד על
המשטח ואז  הימנית מורידה באחת את הידית. כמו גיליוטינה. מהיר
וחד. מתקבלים לי שני רבעים מדוייקים עם מינימום פרורים.
כשסיפרתי בגאווה על הטכניקה שלי לאילן הפסיכיאטר הוא הוציא
מהמגירה "מחוטל" כזה מפלסטיק, קטן יותר מקופסת גפרורים וכלאחר
יד אמר שזה בדיוק מה שהוא עושה. חוצה כדורים מכל גודל.
השבלולה שבי הרגישה כאילו זרו עליה קילו מלח.