אישה כזאת טובה,
תמיד פותחת לי את השער
מזמינה אותי לכוס קפה, או מיץ, או שיכר
מציגה לי את הציורים שציירה בסטודיו,
בצבעי שמן, בצבעי מים
היא אומרת שהיא אוהבת רק אותי,
ואני מאמין כי ככה אני רוצה
היא אומרת לי שכולה-כולה שלי,
ואני מאמין כי ככה אני רוצה
ואז היא מתעלסת איתי באהבים,
וזה כה מתוק, ורך, וחושני
גופה מבושם, רך ורפוי,
ויש ב-מה לתפוס
ואני צולל אל בין רגליה עם כל הראש,
וטועם את טעם בריאת השכינה
ואני מתפלש במחמדיה הרכים נעימים כמו פוך,
כמו ענן
וזקפתי לא יודעת שובע
ואני נטמע בתוכה גוף בגוף, נפש בנפש,
עד זיקוק הנשמות לאחת
והיא כמו הבריכה שלי,
והיא כמו השמיים שלי,
והיא מקור האלוקות שבי
כשאני צף במרחבי הישות הנשית הרכה והמפייסת,
טובל עד כל חושיי,
ומאבד את עצמי לה.

היא אהבה אותי כל-כך, שזה היה גורם לי לבכות
העדינות בקולה, הצורה בה היא ביקשה ממני לתת לה להתמסר לי
הייתי הולך שקט, והיא הייתה מדברת
זה כאב לשמוע כמה היא אוהבת ומיוסרת, ומחפשת בית בלב שלי,
ואני לא מצאתי בו מקום בשבילה.