אֶל פַּת הַלֶּחֶם הַדַּקָּה יַחֲזֹר.
עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת יִתְמַלְּאוּ שמְּחָהּ.
הֵן לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעוֹלָם
הָיָה אָז וְהָיָה כְּאוֹת לַבָּאוֹת.

אָוֶן חָשַׁב עָנִי וְסוֹרֵר
רָע לֹא יִמְאָס. רַק קַב וְנָקִי,
כְּעֵץ הַנַּחַל הַזָּקוּק לְמַיִם טוֹבִים
יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ הַטּוֹב.

זֶה הָיָה סִימָן לְטוֹב.
לְאוֹת, בְּאֵין גּוֹרָלוֹת.
לִצְנִיעוּת הִתְפָּאֲרָה דַּעְתּוֹ
יַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא אַחֶרֶת.

עַד לוֹ הָאֵל הַסּוֹלֵל דְּרָכִים
כִּי נִתֵּב לוֹ מַסְלוּל כַּהֵלֶךְ-
הַשָּׁב אֶל בְּגָדָיו הַפְּשׁוּטִים.
אוֹת לַבָּאוֹת, לֶחֶם צַדִּיקִים.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי