נִזְקַק אָדָם הוּא לְשֵׁינָה, אֶת הַחַיִּים הִיא מְזִינָה

לֹא תִּהְיֶה לוֹ הוּא אוֹבֵד, אוּלַי אֲפִלּוּ מִתְאַבֵּד

אוֹמְרִים נִדְרָשׁ לוֹ לְפָחוֹת, שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וְלֹא
פָּחוֹת

אַךְ רַבִּים הֵם אֲנָשִׁים, יִסְבְּלוּ זֶה נְדוּדִים

לַמִּטָּה הֵם יִכָּנְסוּ, אַךְ שֵׁינָה יְפַסְפְסוּ

לֹא מַגַּעַת הִיא אוֹתָם, לֹא בָּא הוּא חֲלוֹמָם

יִתְהַפְּכוּ מִצַּד אֶל צַד, רַק נְדוּדִים לָהֶם בַּיָּד

נִרְאֶה כְּכָל יִרְצוּ יוֹתֵר, זֹאת שֵׁינָה לָהּ תְּאַחֵר

מֵעֵין קְסָמִים זֶה מַעְגָּל, בַּסּוֹף לִישֹׁן הֵן לֹא
תּוּכַל

אָז מָה עוֹשִים לָהֶם בֵּינְתַיִם, יֵשׁ יִפְתְּרוּ הֵם
תַשְבֵּצָיִיִם

אֲחֵרִים קוֹרְאִים בְּסֵפֶר, יֵשׁ הַמַּקְשִׁיבִים לַזֶּמֶר

גַּם מֵהֶם כַּמָּה פּוֹנִים, לַמִּטְבָּח הֵם נִכְנָסִים

אֶת הַבֶּטֶן מְמַלְּאִים, הַשְּׁכֵנִים אֵינָם רוֹאִים

פֹּה אֲנִי גַּם לְמָשָׁל, תָּמִיד עוֹשֶה אֶת זֶה הַכְּלָל

אֶת הַכֶּלֶב לְטַיֵּל, אוֹצִיא עַתָּה בְּאֶמְצַע לֵיל

זֶה הַכֶּלֶב יְשַׁחְרֵר, אֲנִי מְעַט לִי אֲהַרְהֵר

נַחְזֹר אוּלַי אֶהְיֶה עָיֵף, יִתָּכֵן אֶשָן בְּכֵּיף

אָז אוּכַל אַמְלִיץ לַכֹּל, הֵרָגְעוּ וְזֶה הַכֹּל

אָז תָּבוֹא זוֹ הַשֵׁינָה, מְתוּקָה  וּנְעִימָה

הַדּוּדִים שִים בַּמַּחְסָן, וְלַחְרוֹפּ אַתָּה מוּכָן