כְּשֶׁאָנוּ מִתְנַשְּׁקִים, וְעֵינַי נִפְקָחוֹת
אֲנִי רוֹאָה
אוֹתָךְ
שְׁקוּעָה עַד כֻּלְּךָ לְתוֹךְ האקט

וַאֲנִי
יָדַי זָזוֹת
גּוֹעֲשׁוֹת מַמְּנִי, תַּחַת לְחֵץ
מִשְׁתַּדְּלוֹת לְחַקּוֹת
אֶת עֶרְכִּי
הַחֶבְרֶה

אֲנִי עוֹצֵם בַּחֲזָרָה אַתְּ הָעֵינַיִם;
מִשְׁתַּדֵּל לְהַרְגִּישׁ כָּמוֹךָ
הַשּ-ְפָתַיִם, הַגַּב, הַיָּדַיִם, הישבן, הַכָּתֵף,
הַצַּוָּאר
אַתְּ נוֹשֶׁכֶת לִי אֶת הַשּ-ָפָה הַתַּחְתּוֹנָה
אֲנִי איכשהו מוֹצֵא אֶת כַּף יָדְךָ
וְהֵן נִלְחָצוֹת, בְּחָזְקָהּ, כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר גַּם
ש-ְפָתֵינוּ וגופינו נצמדים
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה אֲנִי מְקַבֵּל עליי הֲבָנָה עַד אֵין קֵץ
שֶׁאַתְּ עוֹש-ָה אָהֲבָה
עִם אָדָם מֵת