יושב בפינה מתכנס בעצמי
רואה את חיי חולפים מולי
אנשים חולפים על פני ממשיכים בדרכם
לא מודעים לאסון שיושב ממש מולם
עוד זוג עובר מעיף מבט וממשיך ללכת
עמוק בתוכי מתחילה שלכת
הכל נובל הכל נידף ממני ונעלם
חלומות שהיו חלפו ואינם

הייתי למעלה בפסגה היה לי הכל!
עכשיו מריח את גופרית השאול.
לא היה דבר שעובר ללא מילתי,
עכשיו מילותי נשמעות רק בתוכי.

האהבה שהייתה עכשיו איתו
הוא היה שם כל העת מחכה לזמנו
כשנפלתי יצא וכבש את לבך
ידע בתוכו כי הכל מסתבך
ידע הוא זאת כל כך טוב
כי הייתה יד מכוונת.. ידו של קרוב.

יושב אני בפינת הקניון, בפינת הסמטא
בפינת החיים.
אנשים ממשיכים הולכים וחולפים
כל אחד מלא חיים ונמרץ
בתוכי לבי שפעם אהב... נחמץ

גווע אני לבד ללא מבט אחד
ימי ספורים אך לאף אחד לא אכפת
מחר לא אהיה כאן יותר הפינה תתרוקן
אך אנשים ימשיכו ללכת כי..
למי אכפת מאדם כואב יושב לבדו ואט אט מזדקן...

נעלם מהעולם,
והעולם ממשיך לפעום
כאילו מעולם לא הייתי קיים.