איזה שיר קטן לממש את עצמי,
להיות בן-אדם בעולם מלא דמיון
איזו יציאה מתוך המטריקס,
מתוך בועת הטמטום, כלא התודעה
איזו פריצה של סיעור מוחין מתמשך

דבר לא בוער, הוא צריך לבעור, הוא רדום
קל להיות שפוי ומשעמם ולשעמם את עצמך
לגרור את הגוף שלך יום אחר יום בלי צבע,
ולהגיד שאתה שפוי ומעשי
זה שטויות, רק פריצות מחשבה החוצה,
רק מרד על מוסכמות שכליות,
יכול להוציא אותך לחופשי
או שתהיה רובוט מתנשף מנקודה לנקודה,
ותעשה דברים משוגעים כדי להרגיש חי,
כמו להתחתן, להביא ילדים, לבנות בית,
ולעבוד בעבודות משעממות כשאתה אומר לעצמך שאתה עושה את זה למען
המשפחה,
בזמן שהממונים עליך עושים עליך קופה
ואז תביט אחורה לחיים מבוזבזים, ותרצה שהילדים שלך יגשימו את
מה שלא הגשמת,
כדי שתגיד לעצמך שהדאגה להם והגידול להם בעולם אפור היה שווה

אבל בעצם למה לא עשית את הדברים בעצמך
למה פחדת, ומצאת את עצמך מחלק עצות מתוך ים של טעויות
פשוט אל תטעה, ותעשה לא מה שצריך, אלא מה שצריך לעצמך
זין על החברה, מה היא נתנה לך
מלבד חיים נוחים, היא רק כלאה את התודעה שלך

בטח שהצעירים מתמרדים,
כי יש עליהם לחץ כבד להיות רובוטים משעממים חד-גוניים
יש פה חיסול שיטתי של רוח האדם שפועל על כל אדם צעיר,
שנולד מלא דמיון ותובנות ותאווה גדולה לחיים
אם לא מצליחים לשטות בו בתחבולות, עושים זאת בתרופות,
אומרים שיש לו כל מיני הפרעות ומסממים אותו - הופכים אותו
לרובוט
ומשכנעים אותו שהוא יותר רציני ומעשי, כשבעצם להט החיים שבו
כבה
זה לא הוא שפראי, החיים עצמם פראיים מיסודם,
אבל מנסים לעצב אותם לשחור ולבן על ידי קיצוץ כנפיים מסיבי,
כל הזמן, לכל אחד
בגלל זה אם תגיד משהו מקורי - ירימו גבה.