בוא..
בואו נודה בזה
אף אחד לא נהנה
אף אחד לא נהנה לשבת באוטובוס, להאזין למוזיקה
שהוא כבר שמע
צעירים מזכירים לך את ילדותך
זקנים מדכאים את עתידך
אף אחד לא נהנה לא במשרדי העבודה
ברחובות, במסעדות
אנחנו גם לא ממש סובלים
לא באמת
אבל אנו מדדים
מדדים את קיומנו קדימה ואחורה
ומהצדדים ומלמעלה ולמטה
מקרטעים כעגלה דרך חורשות כוכבי ליבנו
אשר חבויים תחת עלעלים עדינים
מחכים לקטיפה
האמת, אנו כן סובלים
לפחות אני, ועוד די הרבה
אני בטוח
אולי זה אנשים שמשום מה
משהו פסיכולוגי, ביולוגי
הם לא יכולים
 שלא ליהנות

אני מדדה את רגליי על האדמה
ואת מוחי אל עולמכם

ורק שם
ככה

שם
חשוך, ועשן סמיך דרכו
רואה בקושי
(אך בדיוק כפי שצריך)
ידיים של אנשים
הזזים  
בדיוק
כמוני
באותו קצב
וארשת רצינית
על פניהם
אשר בהחלט מביעה
שהריקוד הוא לא מלאכה
המקלים בה ראש

וככה - אני מכור ומכושף לאוזניי
אני עוצם עיניים והם מובילים אותי
אל דרך הישר
דרך שבה קוטפים
את אשר צומח לפניך
דרך שעליה רוקדים
ולא מדדים