[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לורן רובין
/
כאן מדחיקים בכיף

אולי אני באמת אפס כמו שאני מרגישה- ולא ייצא ממני כלום.
תקופה ארוכה מדי שאני נלחמת;
נלחמת בעצמי, נלחמת בטוב-
אני כל כך מפחדת ש'הטוב' הזה הוא סך הכל מלכודת
כזו שנועדה לשמח אותי בכדי שבשנייה אחת- ייקחו ממני הכל.
אני נלחמת באנשים שמנסים להתקרב אליי
נלחמת בכאלה שעוד כאן
אני יודעת שרק אפגע בהם כי אפילו, אני, לא בוטחת בי.
אני לא בוטחת בקרקע תחתיי ובקיצוניות שבה אני נזרקת-
בין כן ולא, שחור ולבן;
המחשבות שלי מלוות אותי בקביעות-
הן לא כאלו שאפשר לסמוך עליהן שלא יבגדו בי בדרך.
בין תשלום שכר דירה אחד לאחר
בין עולם המבוגרים לבין אי שם בגיל 16- צ'ק השכירות הראשון
אם הייתי חייה במקום אחר, זה היה שונה?
הרי גם כשאני חייה את האפור; ניטרלית, לא קיצונית, לא קולנית
לא שקטה מדי- זה עדיין לא מספיק.
ה'באמצע' הזה הוא המבעית ביותר
הבאמצע הזה הוא רק תעתוע של הקיצון דמוי רולטה-
כשבכל רגע תירה בי, מבלי התראה מוקדמת
היא תבחר לאן לזרוק אותי הפעם ותפוצץ לי את המוח;
הייתי מסוגלת לסלוח לי שאני כזו-
אם באמת הייתה סיבה לכל המלחמות האלו שבתוכי.
יש לי 4 גפיים, ההורים שלי עוד בחיים
אני אפילו בקשר קבוע עם אחד מהם, והיא האחת והיחידה.
יש לי מיטה להניח עליה את הראש ולהתמסכן
דירת סטודיו מרוצפת בעץ-
גם מרפסת יש לי.
יש לי חברים שסובלים את כל החרא שלי
את כל מה שמודע; והמודע הוא.. שלא נדע.

איך זה שלמרות כל הטוב אני מצליחה להתמקד רק ברע?
איך זה שכששואלים אותי על החברים שלי-
אני אומרת שאין לי חברים?
אני נתקעת על טראומות ילדות וטראומות נעורים
לטראומות שלי כבר יש טראומות.
נמאס לי ללמוד דברים מורכבים ואז לנהל שיחות נפש עם עצמי, כי
כולם מפסיקים להקשיב לי מהרגע שיוצא לי מהפה משפט בסגנון 'לפי
התאוריה של פרויד..'
זה לא כאילו אני עצובה בכוונה
זה לא כאילו אני נהנית לצחוק כל הזמן על מוות ועל דכאון
או מחלות נפש, פרויד בעצמו אמר שמנגנון האדם הבוגר-
הוא ההדחקה;
אז אני צוחקת על מה שכואב, צוחקת ומדחיקה
מדחיקה וצוחקת, וצוחקת כשרע-
רע כשצוחקת, רע כשאני מתרוקנת
מתרוקנת מרגשות ובוחרת להישאר לבד
רק אני עצמי ואנוכי, ככה זה;
לא משנה איך תנסו לחלק אותו
אפס תמיד יישאר אפס-
אפסית מצולקת, מדחיקה וצוחקת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זוכר שביקשת
ממני להזכיר לך
משהו ושתדע על
מה מדובר? אז
אני מזכיר לך.

הגורו יאיא לא
שוכח הבטחות


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/1/18 11:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לורן רובין

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה