ילדודס
מפרום עמד מול המראה אחרי מקלחת, מרח את הפנים שלו בקרם לחות,
צחצח את האף, העלה סומק בלחיים, וסידר קווצת שיער סוררת. אז
הזליף בושם יוקרתי במיוחד, וכבר היה מוכן ללכת לקנות ריבה.
"אני מוכן לקנות ריבה!" קרא מפרום בקול גדול. "הללויה!" קרא
מיכה, "אתה אכן נראה מוכן לקנות ריבה. כל שערה במקומה, כל חיוך
בזווית נכונה. אדוני נראה כמו שחקן קולנוע." "הייתי אמור להיות
שחקן קולנוע," אמר מפרום בצער, "אפילו הציעו לי תפקיד בהפקה של
פרנסיס פורד קופולה, אבל אתה יודע איך זה בתעשיית הקולנוע,
הכול פרוטקציות, ולי לא היו פרוטקציות. בסוף בחרו איזה אחד
אלמוני שלא יודע לשחק, סתם אחד בשם..." הוא ניסה להיזכר, "שון
קונרין, או שור קונרי, או משהו כזה. סתם מישהו." "טוב, אתה
יודע איך זה," אמר מיכה, "החיים, הם לא משהו הוגן," "אכן," אמר
מפרום בצער והביט עמוק לתוך עיניי מיכה, "תזכור, תמיד תזכור,
החיים הם לא משהו הוגן," "אני אזכור," אמר מיכה בדמעות. לא
בגלל שהוא התרגש, פשוט קשה להביט בעיניים של מפרום בלי למצמץ
ושלא ירדו לך דמעות. "ועכשיו, אני מוכן ומזומן לקנות ריבה,"
אמר מפרום בחגיגיות, ויצא את הבית כולו ניחוחות חושניים. "הו,"
הוא נעצר פתאום בפתח הדלת, "ריבת דובדבנים... או תותים?" "אני
לא יודע," מלמל מיכה, "אני בטוח שתבחר את הכי טוב בשבילי
ובשבילך," "אולי פרגים?" אמר מפרום וחייך, ושניהם צחקו, ואז
הוא יצא את הבית. פרגים... חשב מיכה, אכן בדיחה מוצלחת.
לאחר כשעה, כש-מיכה היה עסוק בסידור הציפורניים, צלצל הטלפון.
מפרום היה על הקו. "תשמע, מיכה," הוא אמר מתנשף, "זה מקרה
חירום, רודפים אותי ה-ק.ג.ב והמאפייה הסיציליאנית. אני חייב
שתגיד לי, ואני חייב שתגיד לי עכשיו. חיינו תלויים בזה, אתה
מבין?" "אני מבין," אמר מיכה בדריכות, "אז תתרכז, ותאמר לי,
ריבת דובדבנים... או ריבת תותים?" "דובדבנים," אמר מיכה בלי
לחשוב. "אתה צודק, יש בזה חמיצות מסוימת, בניגוד לתותים שקצת
מרירים. בחירה נבונה, יישר כוח." "תודה" אמר מיכה, ומפרום
ניתק.
דצמבר 2017
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.