למה זה לא עולם ידידותי
והדבר היחידי שידידותי אליי הוא אני
למה אני לא מרגיש את עצמי
אומרים שלהרגיש רק את מה שמחוץ זה הכי-הכי

אבא לא מבין למה אני לא אוכל את האוכל שלו,
הוא מאוד נעלב
איך אגיד לו שפעם ראיתי תולעת בפירה שהוא הכין

אבא לא מבין למה אני לא אוכל את השניצל שלו,
הוא מאוד נעלב
איך אגיד לו שהוא לא מטגן את השניצל מספיק,
ועושה אותו נא

אם לא הייתי הולך למכולת באותו היום,
לא היה לי מה לאכול כל היום כולו
אם הוא היה רואה את פתקית הקבלה מהמכולת באותו היום,
הוא היה צועק עליי למה הלכתי למכולת ולא חיכיתי ל-מה שהוא קנה
שהגיע אגב אתו רק בשבע בערב

אני לא יכול לדבר לדסקס לאכול לעשות לענות ישר איך כשאני
מתעורר,
אני צריך קצת סיגריות וקצת קפה וקצת זמן להתאזן איתם

אני לא זוכר כשהייתי ילד ואני לא זוכר הרבה אנשים,
לא את המורים והמורות ולא את התלמידים והחברים
לא את החברות ולא את הזיונים
לא את העבודות שעבדתי בהם ולא את החומרים,
ולא את העובדים הסוציאליים ושלל בעלי המקצוע שדיברו איתי -
בקשר לאיך אני רואה את העולם ועל מה אני כועס,
ומה הייתי רוצה שיהיה ומה כואב
אני רק יודע שבריאותי רעועה מאוד פיזית,
וכנראה לא אהיה פה הרבה זמן
אני יודע שאולי ה-ויטמינים יעזרו לי,
אבל אני בולע אותם לא למען תוחלת חיים ארוכה,
אלא למען רווחה נפשית ופעולת מוח תקינה

ישנתי הרבה, התעוררתי ונעשה לי אפור בהיר,
ופתאום אני לא מבין לא הבנתי שעשיתי את מה שעשיתי שזה מה
שצריך
למה לא נזרקתי, למה לא השתחררתי, למה נתתי לעכבות מחשבה להשתכן
במוחי,
בתחפושת של חופש מחשבה
איך לא ראיתי, איך לא הבנתי, שהן עושות בדיוק ההפך
איך לא הפכתי את כל מה שאני יודע והפכתי אותו ל-מה שאני לא
יודע,
ונתתי למוצצי דם מייללים לראות בי שליח או משיח בעולם רחב
כל-כך

כי באמת ש-כל הכוונות טובות, אבל מעט מאוד אני יודע.