[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אני סילפן
/
דרך הנצח

אני חושב שמה שתמיד ריסק אותי יותר מכל זו איזו הרגשה שלב זה
דבר שצריך לתת פעם אחת ולנצח. אני, אנחנו מחובקים צמודים ורוח
סוערת באיזה מדבר. שיערך מלטף את פניי, אצבעותייך משחקות
בגופי. כל זה לאחר כמה מילים טובות, נאמרות במין פחד עצום, אך
בתשוקה עצומה הרבה יותר.
זה לא דברים שניתן או צריך לזרוק.
הרי בו באותו רגע לחשתי לעצמי, 'שמר את הרגע הזה'. בו באותו
רגע ידעתי שהוא יחמוק מידיי
כנגיעתה האחרונה בי
(אצבע האמה, ממש ליד הציפורן)
וזו אימה ענקית הגדולה מכולם

הנשיקה האחרונה של היום
מאירות את הלילה
כאילו מבטיחות לי שהעולם מלא אפשרויות
שהיקום,
רק מחכה וממתין לצעדיי

לא יודע למה אבל ככה אני

למדתי שלעולם אהיה איש של נצח
ורגעים, הנוחתים אליי כטיפות חזקות של גשם
עליי לסחוב
עליי לשרוד אותם בעודי מוסיף ללכת
בדרך הנצח







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-נשאר לחם
שחור?
-לא
-כשאת אומרת לא,
למה את
מתכוונת?


זוזו לסטרי
עברית קשה שפה


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/1/18 4:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני סילפן

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה