|
על השידה מונחות שפתיי
הן שם, מאז הפעם האחרונה
שנגעת בהן
מתקררות תחת רוחות החורף
נשרפות משמש קיצית
מבעד לחלון חשוך בחדר חשוך
של נשמה חשוכה
כל היום אני ממתין
לחזור הביתה
לשכב על המיטה
להביט בתוך התקרה
הריקה מלבן (האמינו, בדקתי זאת באדיקות)
אני
עוטה אותן
השאריות מן פעם
זולגות אל הגוף ואל הזכרונות
הרחק מן המציאות
והיישר אל זרועותייך;
השפתיים שלי
המונחות על השידה
בלעדיהן איני באמת מצליח לדבר
השפתיים שלי
לעיתים אני שוקל לחבוש אותם גם בימים
אך תמיד אני מעדיף לשמר את טעמך |
|
|
אם את רואה את
הטקסט הזה רק
תדעי שאני אוהב
אותך,
זהו,
פשוט אוהב אותך,
ואם את לא אותי,
אז זה בסדר
ואם תתחרטי ביום
מן הימים, אני
פה!.
ממתין לך.
יגאל עמיר, מנסה
כל דרך להגיע
לאהובתו ולפרסם
את יצירותיו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.