זה הבלבול הזה,
התנועה החוזרת עם העיניים
ימינה, שמאלה,
למעלה, שמאלה.
התנועה שמסגירה שיש ערפל
שמכסה את החלק המואר.

המילים רצות כמו נמלים על אבן עתיקה -
אולי זה חלק מתהליך הטיהור.
כמו שמעיין צריך את הזמן שלו,
עד שיוכל להזין חיים,
אפילו יער משתקם נראה מכוער בהתחלה.

אפילו מחילה דורשת שלושה ימים לפחות
ועד שהימים יעברו, יש שיאמרו שהם הקשים ביותר.
אולי יותר כמו קווי מתאר של תמונה שהושחטה
על ידי צייר זהיר,
שידע בדיוק מה הוא עושה,
אבל לא ידע איך הוא ישפיע על הבד.

כשאופנוע מתניע את תחילת הדרך במדבר שרק עננים לבנים גדלים
בו,
הרוח לא תמיד תתן הזדמנות, אבל הנפש צריכה לדעת שכן -
הרי אם לא, עלולה היא לטעות לבית שכולו דשא ואבני זיכרון,
חצובה עצובה שנשענת על זכרונות מהתקופה
שהערפל התפזר מידי פעם ונתן הזדמנות לחרוך את הכביש.