מַבָּטְךָ עָצוּב וְשָׁקֵט עַד כְּאֵב
חִיּוּכְךָ שֶׁיָּדַע צְחוֹק - מְסָרֵב
ידייך שלובות סופן קפוצות
גופך, כמו לבש כותונת אבלות
הירח מביט מעל שואל: ״מדוע?״
עת האיר את גופה השחוח הרעוע
הצרצר מחריש בגופו כמתריס
והיא בוהה בי שותקת להכעיס
נוגעת לא נוגעת ביומנך את כותבת
דמעה כבדה, שקופה ומלוחה מתנפצת
על הדף הבתולי, רגע לפני שיוכתם בסבלך
רגע לפני שיכתב בו את כאבך כמו את שמחתך
ואת שואלת, תמימה מאמינה במילואה
אלה הם חייך את זה את מדמיינת - רואה
ואת, איספי את ימייך ולילותיך לזר חיים
חייכי אל היומן, עלי מהעמק אל ההרים
ריקדי את נס החיים עשי למענך
התהלכי בשבילי החיים חייכי לכל הלך
התאהבי בדמותך ותני דרור לעצמך
והעולם שוב יחזור אלייך - למענך |
