יש לי מקק בחדר האמבטיה ששוכב שם כבר שבועיים;
הוא שוכב עם הפנים לתקרה ופשוט בוהה בה,
עושה כלום- מדי פעם מזיז רגל או מחוש
ואני עומדת לצידו, מקנאה במקק מזדיין.
כשאני הייתי שוכבת במיטה שלי, ועושה כלום מלבד להזיל דמעה אחת
לכמה זמן;
אמא שלי הייתה צועקת עליי שאני כלומניקית,
שאני צריכה לקום ולעשות משהו עם החיים שלי-
או להוריד את ערימת הזבל שהצטברה ליד הכניסה לבית.
לא שהרבה השתנה;
נשארתי כלומניקית, אני ממשיכה להתעסק בזבל בזמן שאני מתגעגעת
לרכות של המיטה שלי, ולדמעות שלי-
אפילו המקק הבן זונה הזה עדיין שוכב באמבטיה
נדמה שהוא היחיד שרואה אותי עירומה כבר תקופה;
בזמן שאני מפשיטה מעליי את המעיל הירוק שלי,
אני ממשיכה לעטוף עצמי חומות מגן
נזכרת בטעם המלוח של המים על הפנים שלי
בשחור שנמרח עליהן-
והכלומניק הזה פשוט ממשיך לשכב שם
לא מגיב כשאני מתחננת שיזרוק איזו מילה;
שיזרוק גלגל הצלה או זוג מצופים, משהו.
אני יודעת שהוא מת, וגם זה לא נראה לי כמו תירוץ להיות מניאק
שממשיך להשתזף מהאור של נורת הפלורסנט-
בזמן שאני טובעת ברחמים של עצמי.