מבט עיניים, מאור עמום;
בינתיים, חלון סדוק
ובין דלתיים של תקווה
כבתה אש הלהבה
אין מאור שיאשר
רגשות אשר נספו-
אך הם הינם עוד.
הבטחה שנשברה
מותירה שובל תגרה
הייתי נשארת אם הייתה
במבט עינייך להבה;
אך מאורך כבוי
שוב הכל הזוי
ללכת שווי אחרייך
מתוך עפפי עשן
של נחלות עבר-
שאריות תקווה
דרך מחנק האפר
ראיתי זוג עיניים
פונות בכביש חד סיטרי
מבקשות- אינן רוצות
שאמשיך איתך;
השקט שנשאר צורח
זיכרון שרוצח, ומחשבות
לרגע לא שוכחות
חוקיי הטבע, אמא אדמה;
נועצת ציפורניים בבשר-
'לו היית בנזין, ולא מים
יכלה לבהור אש הלהבה.' |
