|
מבט עיניים, מאור עמום;
בינתיים, חלון סדוק
ובין דלתיים של תקווה
כבתה אש הלהבה
אין מאור שיאשר
רגשות אשר נספו-
אך הם הינם עוד.
הבטחה שנשברה
מותירה שובל תגרה
הייתי נשארת אם הייתה
במבט עינייך להבה;
אך מאורך כבוי
שוב הכל הזוי
ללכת שווי אחרייך
מתוך עפפי עשן
של נחלות עבר-
שאריות תקווה
דרך מחנק האפר
ראיתי זוג עיניים
פונות בכביש חד סיטרי
מבקשות- אינן רוצות
שאמשיך איתך;
השקט שנשאר צורח
זיכרון שרוצח, ומחשבות
לרגע לא שוכחות
חוקיי הטבע, אמא אדמה;
נועצת ציפורניים בבשר-
'לו היית בנזין, ולא מים
יכלה לבהור אש הלהבה.' |
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.