אנו, מטפסי הסולמות,
כבר מזמן איבדנו את היכולת לאהוב.
מדובר בתהליך אבולוציוני פשוט בסך הכל.
תחילה, נעלמו אלו אשר ידיהם רכות
לאחר מכן אלו שעינהם ריקות מצלקות
אלו שליבם הוא כמו כלי עמוק
אשר יכול להכיל את כל המטר חמישים וארבע של גופך
ואלו שידייהם לא מחזיקות את הוריהם
לא מלאות עד סוף בזיכרונות
פנויות לאחוז בכל ארבעים ושמונה הקילוגרמים של בשרך הלבן
כל אלו נמצאו מתים על הבמה
רק אנו, אשר יושבים בראש הסולם
אוחזים ביד האחת בראשו, וביד השנייה בקורות התקרה
ומביטים היישר אל תוך הפנסים הבוערים
רק אנו נשארנו חיים. |
