ידי שותתת דם
ממגע פרי הצבר,
מותירה את ההווה
סמוק פנים
מאחור.
כמה התחלות חדשות
עטי תכתוב
עד ששערי יצהיב
ויבול?
פעימת לבי מחשבת
לדום
בין גאות ושפל,
משאירה את העבר
בין חומות גבהות
והולכות.
על כמה גשרים עוד
גופי יעבור
עד שרגלי תמעד
על פי
תהום?
ואני חשבתי,
מכאן אתחיל לטפס אל
יום מחר,
אולי
זה רק אתגר.
לא שאלתי,
האם אלה חיי
שאצים
בקרון רכבת הרים
שבור מעצור? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.