11-12.17
על גַּב גבּוֹת הכְּפֹר,
אשר נַש-ְאוךְ בְּמֶרכּבוֹת של אֵשׁ,
הנציחוּךְ מוֹשׁכוֹת תְהוֹם,
ודאי קוֹרנִים פַָּנַיךְ
חזִיזִים איומים של תוֹם,
המנִיסִים כֹּל דְוָי וָצֵל
לִכְשֶׁפּוֹצְחִים כְּמוֹ בְּמחוֹל,
כי כְּשראִיתִיךְ באחרונה
לא צווח המוות
או עלתה צחנתוֹ מהגרוֹן,
אך תווים הרוֹעפִים
צְבָעִים וָשֶׁפֶר בָּךְ צָבְאוּ,
וּנְגוֹהוֹת אַלְמוֹתִיּוֹת
של אוֹר.
וּכְפִי שֶשָמַע הֶעָפָר מִמֶרְחַק צְעָדַיִךְ,
פָּרַסְתִּי גוּפִי כְּמַרְבָד לא נִרְאֶה
ומָתַחְתִי עוֹרִי כְּעוֹר צְבִי לְרַגְלַיִךְ,
כְּדי לָחוּש גם אני בְּמִשְקַע פְּסִיעוֹתָיִךְ,
וכֹל עץ, גִבעוֹל-פּרח שְשִ-יחקוּ מילדוּת
עִם חַלוּקֵי אִישוֹנַיִךְ,
דְשׁאִים שֶחָסוּ, חֶבְרָה אִירְחוּ לבדידוּתךְ,
לִחֲכוּ כְּעֹפֶר בִּשְ-דוֹתָיִךְ,
ועִמֵךְ חַלקוּ סְגוּלת רֶַז הנְעוּרִים,
רוֹן פְּעָמַיִךְ,
הֵן את שְ-פָתַי הם דִיבבוּ,
את בְּש-ורתִי שַׁלחוּ על כּנף חֶזְיוֹנוֹתָיִךְ!
בּרטיטוֹת נפשי שָׁחֲקו רֵיחַים
בּדוֹרוֹן צחוֹקֵךְ ולָָשוּ את
זְרָעַיִךְ.
כּהורה השוכּל מְאוֹר עיניו בּדְמִי
יָלְדוֹ
הֵן שִכּלוּ שעוֹתָי היפות את דִמְדוּמַיִךְ.
ועוֹד מתרחבות צַלְעוֹתָי לִנְשִׁימוֹתָיִךְ,
המְעַרְסְלוֹת בָּרגבים כְּעוּבָּר קָנוֹן
חַיַיִךְ,
המְדַמֶה במחיצת זְעקתֵךְ האחרונה
גְלִישַׁת רוּחךְ המִשְׁתּוֹבֶבֶת בְּענפֵי שַׁעֲשׁוּעָיִךְ.
שיר זה, שנכתב תחילה כשיר אהבה, הומר לקינת זיכרון עקב מותה של
סתיו לוי ז"ל, שימים מספר לפני כן התהפכה בנסיעת טרקטורון:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5057657,00.html?utmsource=Taboolainternal&utmmedium=organic
לא הכרתי אותה האמנם, אך די היה בשמה ותמונתה להעלות את חרוני
ועצבוני... תהה באשר תהה, השראת זיכרונה מפעם בי.
נ.ב סליחה על אופן תצוגת השיר, אני לא יודע כיצד לתקן זאת... |
