רני מכור לעצב ולרעיון שההיסטוריונים משחקים בלהיות אלהים. הוא
בטוח שאלוהים לא ממש מבסוט מזה. אלוהים לא היה כותב רק על
מלחמות כיבושים ושליטה. ודאי שהיה מכניס קצת פלפל. מרבה בתאורי
טבע ונוף, מאדיר ומהלל את הימים והאוקינוסים ואת בני האדם
שנעשו בצלמו. אלוהים היה מכניס הומור ומוסיף פרקים שלמים
העוסקים בהדרכה. למשל מדריך לתקשורת, מיניות, בריאות הגוף
והנפש, תחזוקת אופנועים ואילוף דוכיפת. היה גורם לנו להבין את
הטעם האמיתי שמאחורי כל הקטל והדם.
לרני יש ארבעה מדפים באורך שלושה מטר עמוסים בספרי היסטוריה.
כשיעלה נאלמת לו סביב הווסת והביוץ, הוא שולף מהמדף את
הרודוטוס, התנ"ך, טיטוס פלאוויוס או נח הררי, מה שהיד נופלת
עליו והוא נותן לעצב לגדול בתוכו תוך שהוא בוכה על דברי הימים
המונחים לפניו. בדמיונו הוא משלים עובדות וכמו קוסם הוא מפזר
אניס, כורכום, קינמון, פפריקה ומלח להעניק קצת צבע טעם
ומשמעות. אחר כך הוא מקליט את התסריטים שלו ליעלה ולילדים.
כשהם עושים אהבה, יעלה לוחצת על PLAY, מכוונת את הווליום ל34
ומזמינה אותו. היום היא תהיה נוחה לכיבוש. קולו שלו מלווה את
תנועותיהם וריח הקינמון מגביר בם את התשוקה. זיין אותי חזק
היסטוריון שלי מתוק היא אומרת. העצב של רני גדל והדמעות שלו
מותמרות לחומר סיכה. הוא רואה בעיני רוחו איך אפשר עוד ועוד
לרכך את ההיסטוריה ולחבב אותה על בני האדם, או לפחות על ילדיהם
שלהם. כשהיא נרעדת הוא בוכה ואז היא צוחקת. מבטיחה שמחר תצלצל
להוצאה לאור לבדוק אם יש תשובה.