[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קובי פרל
/
לוכד החלומות

הייתה זו גלולה מרה לבליעה. על-כן ביקע אותה לשניים ושיקע את
החתיכות בפת לחם, טומן בקפידה שבר בכל קוטב ומפזר שביל סוכר
במרכזה. כך ראה את סבתו נוהגת בקיץ ההוא של שנת 52 כשניסתה
להמתיק בכוח את המרורים בהם האכילו אותה חברי הממשלה ההיא.
"נאצים," הפטירה לעומת הטרנזיסטור, עת נישא קולו של מלאך השרת
של בן גוריון מבעד לגלי האתר, מן אותם המחשכים שבהם התנהלו
הדיונים בין שרי החוץ שלנו ושלהם. "נאצים," זעמה, ולא עזרו
תרופות ההרגעה שהסתתרו בקן הלחם, ולא ההבטחה לעתיד טוב יותר
לפלשתינה שלה. רק במקצת הנעימו אלה את שנתה, או שמא מוטב לומר
הישנות הנמנום הרגעי שבין סיוטים עוקבים.
הצרחות חדרו לחדרו שבקומה השנייה, פולשים מבעד למנעול שהתיימר
לשמור על עצמאותו ואולי על שפיותו של ילד מתבגר בחופשת הקיץ
אצל הסבתא. שישים ושמונה שנים חלפו מאז, שישים ושבע מאז חגיגת
המצווה שלו, נכד הזקונים. זו שהפטרתהּ שחררה את אחרוני הכבלים
שחיברו את הסבתא לקרקע, ואישרה לנפשה לנסוק לממלכות אחרות.
עכשיו גם הברגים במוחו החלו להתרופף, מעידים אולי על איזה גן
יהודי משיגנע ששרד גם הוא את המלחמה, מוברח מגרמניה בין
כְּלֵיהָ של אימו בעליית הנוער, אך מתעקש לזכור את השואה כאילו
יצא הוא מעבדות לחירות.
אם היה משוכנע עד לפני שנים בודדות שהנים-ולא-נים של הזקנים
יציל אותו מידי מורפיאוס, הרי שנאלץ עתה להודות בטעותו ולהיכנע
לאל החלומות, שסירב לתת לו לשייט בנהר של שכחה ונוסטלגיה
מעושה, והיה שולה אותו מהזרם ומטיל עליו עול שמעולם לא ביקש
לשאת. ועל-אף שאת חלומותיו ניקדו רגעים של אושר מאשתו אשר אהב,
ומשני בניו שהסבו לו נחת, היה מתעורר פעם אחר פעם מהדהודן של
הצרחות מבית סבתא שננעלו בקופסת גולגולתו. באחד מאותם התקפים
גילה את נכדו דרור, שעון על זווית מיטתו. הוא חזר מאחת מן
היציאות הליליות שלו למרכז העיר אל מעון הסב, מנצל את סמיכות
הדירה לכיכר המדינה. "סבא?" פנה ופניו מסגירות בהלה, והלה שטרם
התאושש מהקימה, הביט בו במבט סתום קמעא, מקווה שרק צעקה אחת
חמקה מתיבת הפנדורה.
השבוע קיבל את אשר ייחל לו. המסמכים המתאימים נחתמו לפני עידן
ועידנים בבית החולים. רשימה ארוכה של תופעות לוואי אפשריות
הוצגו, מבלבול קל ועד פסיכוזות ופרכוסים, אך הוא רק הפך את
הדפים במהירות, מחפש שורות ריקות לחתום בהן, לאשר את השתתפותו
במחקר. דרִימְאוֹף, התרופה שעלתה לכותרות לאחר שהובילה לגילוי
שגם כבשים חולמות, התפרסמה בזכות ממצא לוואי זה, שהניע מעבר
המוני לצמחונות ונתן איל ניגוח בידי פעילים רעבים לוויכוח. רק
מעטים ידעו שפריצת הדרך שתאפשר את שימושה בבני אדם מידפקת עתה
על שמשות של ישישים כמוהו בכל רחבי הארץ.
הוא פתח את החלון, מניח לרחפן מזמזם לחדור פנימה, ולהניח את
המנה היומית על שידת לילה מהוהה. החידוש הטכנולוגי גרם ללבו
להתכווץ באימה, אף כי הוסבר לו למפרע, שכך מוודאים בחלונות
הגבוהים שהוא נוטל את התרופה בסדירות. בחיוך אירוני תהה לעצמו
מה יקרה לסטטיסטיקת הבטיחות אם אחד מעמיתיו הקשישים ייאבד
להתקף בגלל אותו כלי אָיום; איך שיטת השילוח העילית תדרדר את
ענקית התרופות במורד תהום כלכלית. בעוד מחשבותיו נודדות,
המעופף יצא את החלון, נושא באמתחתו חזון לילה.
הוא ישן היטב בכל ימיו הבאים. ימיו הבאים - הימים, כל ימיו
הבאים - הלילות. וככל שסיפר בעניין, מצאו זאת סובביו משובח. אם
בהתחלה כעסו על הסבא שעד כה היה בקו הבריאות, ופתאום מסתכן
בהרפתקות שאת מחירן מי ישלם, הרי עתה גילו בו שותף ערני, אמין,
ובעיקר חביב יותר לצורך השמירה על הקטנים. אלו הורדו ליד משכנו
בשלוש וחצי פּוּנְקְט, כדי שבארבע יזכו לקבל את פני המסוק
המצועצע שאימצו לליבם. הוא עצמו התנהל ביתר חיוניות, ואף נרשם
לחוג התעמלות במתנ"ס. על השיבושים הקלים ביציאות והנמלול הקל
שחש בידיים כלל לא דיווח לרופא, מתוך חשש שכל הלילה-טוב הזה
יילקח ממנו.
ביום הארבעים לניסוי הקיץ באבחה משנתו. ירא מהאפשרות שהגלולה
איבדה את כוחה, ניסה ללא הועיל להיזכר בשניות האחרונות לפני
הקימה, מריץ לנגד עיניו שברים של זיכרונות מבית הסבתא,
מהלימודים, מהעבודה, מהאישה, מהילדים. דולה בין מושאי חלומותיו
הישנים את חזיונו האבוד, אך לשווא. ופתאום קול עולה מחדר
האמבט, והוא נועל נעליו מעל רגליו וסר לראותו.
שם, בחדר הלח, פניו נסתרות מאחורי ארון התרופות, ניצב דרור,
נכדו הבכור.
"לא אמרת שתגיע", פונה אליו הזקן המעורפל, ודרור, שלא נעים לו
להיתפס בקלקלתו, אך ניחן בעזות בני המילניום, מודה מיד כי חיפש
את אותו אַל-חלום המדובר.
"רק רציתי לנסות," עונה בלהיטות כזו שהוותיק מבין שכּוּסוּ בה
טפחיים, ומכיוון שסבים באשר הם זוכים רק להזדמנויות מועטות
לשוחח עם הנכדים, ומאחר שלזקנים באשר הם זכות בודדת להירדם
בלילה וזוּ שלו כבר נוצלה, הקשיש מחליט להזמין את הבחור הצעיר
לכוס תה.
"הערת אותי באמצע הלילה שכבר פחדתי שחלמתי," הוא פותח בשיחה,
והצעיר צוחק כדי להקל על האווירה, צופה דרך מִפְתָּח המזווה אל
המטבח שבו נמזגים מים רותחים, ומתוכו נשטף בגעירה הנדושה "אתה
יודע שזה מסוכן." הסבא מודע לצביעות שבנזיפה אך נצמד לקו זה,
ומציין כי התרופה מיועדת כרגע רק למבוגרים וגם עבורם עדיין לא
אושרה. והנכד, שבכלל לא היה נעים לו לקחת משהו בלי רשות, ועוד
יותר לא היה לו נעים להיתפס, רק מהנהן ומחכה לשתיקה קלה כדי
שיוכל להתגונן,
"אבל זה טבעי, זה מגיע מצמח..."
"גם מלפפונים," קוטע סבא מִישְקָה עם המִרְעָשׁ האחרון מתחום
חקר הסרטן, ושניהם צוחקים.
כשכבדות האירוע שוכחת והשיחה קולחת, מישקה מגשש האם תורשת
הסיוטים פסחה דור?
"זה לא זה," הסביר דרור, "פשוט אני כבר בן עשרים ושש, ותראה
אותי! אני לא איש מפורסם או חשוב או עשיר, אני לא המצאתי משהו
או שיש לי איזה כישרון מיוחד מלידה... אני סתם... סתם אחד",
נאנח בכניעות, והמשיך באדנוּת, "תבין סבא, אני נחשב למי שפספס
את הרכבת. לפני שנתיים אולי עוד יכולתי להגיע רחוק אבל... נמאס
לי כבר, נמאס לי לחלום בגדול." את החלק האחרון הטיח בכעס, לרגע
לא מודע לנוכחות סבו שנרתע לאחור.
דמעות פרצו פֶּתַע מעיניו, כמים רבים היוצאים מסלע חבוט. צער
זלג על לחייו, שלולית של קנאה מהולה בפחד נקוותה בזוויות פיו,
ואפו חרה בחֵמָה. בקול רועד המשיך, "ואז, ראיתי אותך... שאבא
קורא לך לפעמים המת המהלך... ואיך פתאום אתה קם על הרגליים,
וזה כמו נס." הוא השתהה מעט, שוקל את מילותיו הבאות בקפידה,
אחרי שהניח לסוד משפחתי אחד להחליק החוצה. "סבא," פנה אליו
בטוֹן בוטח, אך בפנים שמשדרות היסוס, "אתה צריך תרופה בשביל
העבר, ואני צריך תרופה בשביל העתיד, וזה כל ההבדל בינינו."
מופתע מעוצמת המילים, מהזרות של האדם מצדו הנגדי של השולחן,
עיני מישקה נפקחו. מי לעזאזל הבטיח לך אושר בתחנה האחרונה של
הרכבת?! שם באירופה, כולם השתוקקו רק לשרוד! מילים אלו נזעקו
מקרביו, אך נחסמו בפיו. במקום זאת קם וחיבק את נכדו הבוכה.
"סבתא שלך תמיד אמרה שיש לך ג'וקים בראש," כך הרגיע, ואילו
הייתה זו דווקא דמותה של סבתו שלו שעלתה בזיכרונו, רחוקה
ומיטשטשת כמו מתוך חלום שנשכח.



חלפו חודשיים, וחברת קֵרְפוּל-בִּיוֹ הגישה בקשה רשמית להפצת
התרופה בטענת יעילות מלאה ואפס תקריות בטיחות. הממשל מיהר
לאשר, ובמהרה הרחיב הוראתו למכירה ללא מרשם. התואנה לכך הייתה
כלכלית. מעבר לרווח הצפוי ממיסים, בכירי המשק ניבאו חיסכון
עצום עקב שיפור באיכות השינה של העובדים ועלייה בפריון עבודה.
תוך זמן קצר, הפופולריות של דרִימְאוֹף נסקה ומיקמה אותה במקום
הרביעי במכירות בין התכשירים ללא מרשם, מעל לטבליות לצרבת
ומתחת לאבקות לעצירות. נהירת העם אחר הגלולה המוזהבת הותירה לא
פעם מדפים ריקים ולקוחות מאוכזבים. ההצלחה המרשימה, שעקפה את
התחזיות האופטימיות ביותר, הוסברה בזכות חדירה לקהלי יעד בלתי
צפויים. הורים פוררו את הכדור בדייסות של הקטנטנים, כדי שאלו
לא יסבלו מביעותי לילה. צעירים השתמשו בחומר כדי למנוע חלימה
בהקיץ, ובכך לשפר ביצועי בחינות. וכל זאת מעבר להתוויה הרגילה,
של אשמה רובצת, תקווה מנופצת, דמות רודפת, אהבה נכזבת, משאלה
אסורה, דחף מופרע, כעס חבוי או חשק סמוי.
למרות השימוש הגואה, הביקורות המהללות והתועלת המוכחת,
בעיתונות המחתרתית לחששו כי אישור התרופה בשלב כה מוקדם, מהווה
ניסיון לשימור המשטר באמצעות ריפוי ידיהם של אלו הנכספים
להחליפו. קולם הרפה לא שכנע את ההמונים, ובמלוא שנה להפצה
לשוק, ערכה החברה המשגשגת שורת מסיבות ברחבי העיר. דרור בדיוק
חזר מאחת לכיוון בית סבו, שם ביקש ללון ולהעביר את שכרותו.
כשהוא סמוק מאדי הכוהל, הוא הבחין במודעת ענק מטעם המפלגה
השלטת. לצד תמונתו של המנהיג, רוססה בגרפיטי דמות נוספת וסיסמה
בצידה. "יש לי חלום," כך נכתב, ודרור, שלא הכיר את המקור, רק
גיחך.
הסב המתין ער לנכד שיגיע. מבעד לחלון הבחין בו מתקרב, מתנדנד,
עוצר ליד שלט חוצות ומשתין על העמוד. מאוכזב צפה מנגד בארצו
המובטחת, ער למגרעותיה, והגיף את התריסים. זמן לישון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סנוב, באנצאר
היית?




טר"ש אבוטבול
מראה לרס"ר
מאיפה משתין הדג


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/12/17 7:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קובי פרל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה