"בלתי בררי רם-רם סומסום, בררר?" מה? "ררר, מסטיק בזוקה, שיקגו
בולס, ררר?" מה? "עזוב אותו," אמר פרנקי, וסובב את הסכין שלו
באוויר, "הוא אהבל, הוא לא מבין כלום," מה אפשר להבין מזה?
שאלתי, הבן-אדם משוגע, אין מילים כאלה! "הבן-אדם לא משוגע,
והוא גם לא בן-אדם," אמר פרנקי. הוא לעס מסטיק ניקוטין והפה
שלו היה מסריח. "הדבר הזה הוא קוסם גדול, הוא יודע הכול וגם
איך לעשות הכול, אנחנו מנסים לחסל את מיכה, ואתה לא משתף
פעולה." למה לחסל את מיכה? אני אוהב את מיכה, אני רוצה שהוא
יחיה! "זו בדיוק הבעיה. אתה לא משתף פעולה." "יש לי אחוזים
בביטקווין," אמר מיקו, והביט היטב בעין אחת במסך המחשב הנייד,
כשהוא מקרב את העין הבריאה למסך, "אני חושב שדעא"ש בוחשים בכל
העסק," "אומרים דעא"ש או דאע"ש?" "לא יודע, לא למדתי
באוניברסיטה," "פעם הוא היה משהו מיוחד, מיקו זה. מרוב שעמום
הוא השתגע. למה לא כתבת אותו?" לא יודע, אני רך יותר, מפויס
יותר, חותר לשלמות ואהבה. "שלמות ואהבה..." אמר פרנקי וחייך
חיוך מגחך. "תפוס!" מה זה?! צעקתי ותפסתי את מה שהושלך אליי.
"ראש של ילד בן 8 מלוב. לאבא שלו נמאס ממנו." אההה... השלכתי
את זה בבהלה וגועל. "לא יפה לזרוק ראש של ילד בן 8 שלא עשה לך
דבר. גם הוא רצה שלמות ואהבה." אמר פרנקי. טוב, אני הולך לכתוב
את מיקו, אם זה יגרום לו להיות שפוי. עד כמה שמיקו ואתם יכולים
להיות שפויים... "מה שפוי, מה?!" הצליף בי פרנקי. "אין כזה דבר
שפוי, מתי תכניס לראש שלך?" אההה... אמרתי, התחלת עם סאדו...
אני אביא מלכה מלאה שדיים ורגליים חלקות שריריות שתחנך
אותך.... "בזיידר לא ברם-רם מלוא גופן, איש-איש לא רק בחוש,
צ'אקה-לאקה. בררר?" מה? "הוא אומר שאתה מדבר יותר מדי, תתחיל
לכתוב." כבר התחלתי.