אֶת הַמִּלִּים גִּלִּיתִי, אַךְ לֹא בְּגִיל צָעִיר עָשִיתִי
אוֹצָר סָמוּי שָׁכַן אֶצְלִי, חָבוּי עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי

יוֹבְלוֹת עָבַרְתִּי בְּלִי בִּטּוּי, לְלֹא מִלָּה לְלֹא
סִכּוּי
פִּתְאוֹם לְבַד הוֹפִיעַ אוֹר, יוֹשֵׁב אֲנִי מִלִּים
לִשְׁזֹר

מָשָׁל לְהֵלֶךְ בַּמִּדְבָּר, הוֹלֵךְ הוֹלֵךְ וְלֹא נִגְמַר
פֶּתַע כָּאן יוֹפִיעַ לוֹ, נְוֵה מִדְבָּר בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ

יִשְׁתֶּה מֵימָיו, יַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ, יֵשֵׁב מַרְגִּיעַ אֶת
נַפְשׁוֹ
אָדָם נִצְרָךְ מַיִם חַיִּים, וְגַם מַתָּת הָאֱלֹקִים

הַרְפַּתְקָאוֹת וְרַעְיוֹנוֹת, רְגָשׁוֹת וּמַחְשָׁבוֹת
תָּמִיד תּוּכַל הֵן לְבַטֵּא, וְלֹא צָרִיךְ לוֹמַר עַל פֶּה

כִּי אֲשֶׁר מִלָּה כְּתוּבָה, עַל לוּחַ אֶבֶן חֲקוּקָה
בִּימֵי עָתִיד לָבוֹא יִהְיוּ, לָאֲנָשִׁים שֶׁיִּקְרְאוּ

לֹא מִלְחָמוֹת שֶׁל אֵשׁ, וְלֹא פְּרָעוֹת שֶׁיֵּשׁ
לֹא יַעַצְרוּ אֶת כְּתִיבָתִי, וְלֹא יַשְׁתִּיקוּ שִׁירָתִי

בְּשֶׁל מַתָּת הִיא יְקָרָה, לֹא אַשְׁאִיר אוֹתָהּ קָרָה
אֶת הַמִּלִּים אַמְשִׁיךְ אֶכְתֹּב, עַד יוֹם רָחוֹק אוֹ סוֹף
קָרוֹב

אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה גִּלִּיתִי, אַךְ לֹא בְּגִיל צָעִיר
הָיִיתִי
אוֹצָר סָמוּי שׁוֹכֵן עִמִּי, חָבוּי עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי