אני הסורר
בחנוכייה.
אני הנר
שמחסיר
מלבכם
פעימה.
כשכל חברי דולקים
אני זה המקשה
המתעקש להישאר כבוי
עת כולם מסתכלים עלי.
לא רציתי
לא רוצה!
הרי לא הכל אור בחייכם
ולעיתים חושך שורר בחיי שלי
אבל לבסוף מצליח לכם
ואני מצטרף לשורת המקהלה
ששרה בקול רם מדי.
הרעש מחריש אזניים
אך אינו מצליח להעפיל
על מחשבות.
אלה שלי מהדהדות,
מגרות זיעה מהתלבטות.
מה יהיה?
מה הטוב?
ובשנה הבאה - האתרצה?
או שמא אעמוד בסירוב
החושך הרועם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.