[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אפרת בנור
/
מוטי בן שלושים ושבע

הוא משהו על הרצף. יש לו את המבט הזה בעיניים והשפה התחתונה
שלו תמיד משתרבבת למטה וחוט דקיק של רוק מחבר אותו למדרכה דרך
קבע.
אני רואה אותו פעמיים בשבוע כשאני יוצאת מתחנת הרכבת בחיפה.
הוא יושב על המדרכה, נשען על הגדר ומדבר בקול. לי זה נראה שהוא
מדבר לעצמו אבל מהאופן שהוא שואל ועונה אני מבינה שהוא בדו
שיח.
בספטמבר, כשהגעתי בטעות חצי שעה יותר מוקדם, נתקלתי בו
לראשונה. חשבתי שהוא פונה אלי. אבל כששאלתי מה הוא פתאום הרים
אלי מבט, החוט נעשה דקיק מאוד ושבה את עיניי.
קוראים לי מוטי ואני בן שלושים ושבע חודשיים וארבעה ימים .
חייכתי. אני אפרת אמרתי. אני אוהב אותיות שמדגדגות את השפתיים
ואת החך. למשל צמצם או למצמץ. אני אוהבת את המילה מרפק. היא
מצחיקה אותי אמרתי. לי אין אמא ואבא הוא אמר ובהוסטל די בסדר.
אני לא מתלונן. רוצה קלמנטינה הוא שאל והושיט לי אחת כתומה.
לקחתי והוצאתי מהתיק קרקרים והצעתי לו. אני לא אוכל גלוטן הוא
ענה מסמן לי לא עם היד. כדאי גם לך.
הדיבור שלו איטי ומונוטוני וחוט הרוק מלווה כל מילה. אני
מסתכלת על השעון ומבינה שאני חייבת ללכת. את מקשיבנית הוא אומר
לי וממשיך את השיח שהיה בו קודם. אני מספרת לנורית על מוטי
והיא אומרת לי שאני בית תמחוי ומה אני עוצרת לדבר עם כל אחד.

מאז ספטמבר יש לנו חילופי מילים משעשעים פעם או פעמיים בשבוע.
כשהוא לא נמצא אני קצת מודאגת. אני יודעת עליו לא מעט.
היום בצהריים ראיתי אותו אחרי שבועיים שלא הייתי. המבט שלו היה
מרוחק במיוחד. מה שלומך שאלתי. אורית מתה הוא ענה בלי ליצור
קשר עין. אורית היתה החברה שלו בהוסטל. אני כל כך מצטערת
לשמוע. ידעתי שהיתה מאושפזת. לא יכלתי פשוט ללכת לעבודה.
סימסתי לנורית שאני מאחרת קצת ושיתחילו בלעדי. התיישבתי לידו
על המדרכה. הוצאתי פריכיות אורז. נתתי לו אחת ולקחתי ביס משלי.

הוא הסתכל עלי. לא יכלתי שלא לראות גם את החוט. הפרורים
הדקיקים האלה שיורדים כמו פתיתי שלג מהפריכית מזכירים לי את
אבקת הפיות של טינקר בל. הייתי רוצה שהיא תפזר עלי אבקה ולגמור
כבר עם הסיפור הזה אמר לי. נאלמתי. לא הצלחתי להוציא מילה.
העיניים שלי נרטבו והרגשתי את הזכוכית שבאה למרכז הגרון. יודעת
שאני חייבת כבר ללכת. כועסת על עצמי שאני לא עושה שום דבר
לטובתו. לא מוצאת שום משפט הגיוני או חכם או משהו. הנחתי יד על
הכתף שלו וקמתי, מסדרת את החולצה ומנערת פרורי פריכיות. את לא
צריכה להגיד כלום אומר לי מוטי כמו קורא את מחשבותי. אני שמח
שהכרת את אורית.
ושתדעי שמרפק גם מדגדגת לי את השפתיים ואת מקשיבנית טובה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעל הומור
אנגלי!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/12/17 7:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אפרת בנור

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה