''חַיֵּי אָדָם''

חַיֵּי אָדָם גַּם מַכְאוֹבִים, אַכְזָבוֹת תִּקְווֹת
וְכִסּוּפִים

עוֹבְרוֹת עִתִּים, חוֹלְפוֹת עוֹנוֹת, אֵלֶּה כָּאן הֵן
מִשְׁתַּנּוֹת

כְּכָל אָדָם עִם הַזְּמַנִּים, רַבִּים גְּדוֹלִים
הַמְּחוֹשִׁים

גּוּפוֹ עֲיֵף עִם חַבָּלוֹת, צָבַר הַרְבֵּה הוּא
מַכְאוֹבוֹת

עִתִּים בַּלַּיִל בְּעֵת מַכְאוֹב, יִשְׁאַל הֵיכָן יִהְיֶה
שׁוּב טוֹב

הַאִם נוֹלַד אָדָם שֵׁנִית, אוֹ זֹאת הִיא פַּעַם
כָּאן סוֹפִית

לְאָן תֵּלֵךְ לָהּ הַנְּשָׁמָה, עֵת הִיא עוֹזֶבֶת אֲדָמָה
הַאִם תִּשְׁכֹּן בֵּין כּוֹכָבִים, בְּעֵת תַּפְרִיד בֵּין
אוֹהֲבִים?

זֶה מִסְתּוֹרִין לֹא נְגַלֶּה, כִּי עוֹלָמֵנוּ לֹא מָלֵא

רַבּוֹת נִסְתַּר הוּא לָאָדָם, חִידָה נוֹסֶפֶת זוֹהִי
גַּם

אֶת זֶה בִּקּוּר כָּאן אַף קָצָר, נִדְרָשׁ לִשְׁמֹר כְּמוֹ
אוֹצַר

יָמִים סְפוּרִים כָּאן נִקְצְבוּ, נַצְּלוּ אוֹתָם
הֵיטֵב,

זֶהוּ...