- אז אמרת או לא אמרת?
- טוב נו... אתה יודע איך זה.
- מה איך זה?
- היא הייתה כל כך מסכנה. ראיתי איך היא סובלת.
- כן? מה היה לה?
- ראו שלא טוב לה בבית. היא לא חייכה. תמיד נכנסה עם פנים
       חמוצות.
-      ומה אמרת לה?
- אה... כלום... הצעתי לעזור...
- איך אמרת לה?
- אמרתי לה שאם יש לה בעיות, אני תמיד מוכן לעזור.
- מה פתאום אמרת לה?
- ראיתי במשך היום איך היא מתקתקת את המשימות...
       חבל על הזמן.  אבל בלי  חיוך. בלי רגש. ראיתי שמשהו
       אחר מעסיק אותה. איזה סבל כזה... אז הבנתי.
- אז מה אמרת לה?
- אמרתי לה שאני מרוצה מאד מהעבודה שלה.
- ו...?
- שאלתי אותה אם היא סובלת בעבודה והיא אמרה שלא.
- ו...?
- שאני מרגיש לפי הפרצוף שלה שהיא סובלת ושאני מוכן לעזור
       לה כי יש לי ניסיון רב ואני יכול לסייע.
- אז למה היא התלוננה?
- באמת אני לא מבין. זה היה דווקא אחרי שהצעתי לה להישאר
       אחרי העבודה ונדבר על נושאים אישיים. כמו שאמרתי,
רציתי.
       לעזור.

- סורי, זו בעיה קשה. אני לא אוכל לעזור לך. אביא לך קולגה שלי

       שמומחית  לנושאים כאלה. היא יודעת לקרוע להן את הצורה

       בחקירה ולשנות את הרושם  של בית המשפט.


19.12.2017