לא מישיר מבט.
אני קובעת שהאמונה שלו בעצמו רופסת.
חוץ מזה, לשקיפות הערום שלו מגיע אוסקר.
כשאני רעבה לשירה אני בודה טיפוסים ומראות לשלח בהם מילים.
הוא בשנות הארבעים המאוחרות
והתקוות הגבוהות שלי נמוגו כשהדי ג'יי העלה את התאורה.
מישהו נוגע בכתפי הימנית.
מגע פתייני.
אני מתעודדת.
יש בי מעט דריכות כשאני מפנה ראשי ימינה. קודם הראש. רק אחר כך
הגוף.
העיניים שלי מוצפות עונג ובאחת העיניים שלו לובשות תמהון והוא
מתנצל.
חשב אותי לאחרת.
הגוף שלי לוקח את המושכות והאזניים מתמסרות לCold play.
לא טורחת לפענח, לא מתעמקת במחוות.
האורלוגין קרא חצות.
תמה התחרות.