אז אני יושב לי בזולה שלי, יענו בסתלבט, ומעלה עשן כחול
מהמקטרת שלי.
גנבים גונבים לי את הנשמה, אבל אני בסדר עם זה, יענו, לוקח את
זה באיזי.
ואז הוא אומר לי, הוא אומר לי, דפקתי אותה אתמול. ואני כזה...
מה?!
והוא כזה, כן, כן, כל הלילה, כל לילה, גם ביום,
ואני כזה, למה?!
והוא כזה, רציתי שתקנא.
ואני - בה?
והוא, לא, מה פתאום, בי.
ואני - למה?
והוא - כדי שתרצה לדפוק אותה גם.
ואני כזה כאילו כזה כאילו... וואו, אני רוצה.
והוא אומר לי, ידעתי שתרצה, והאמת שגם היא רוצה, אז תקבעו.
ואני, מה, היא אמרה לך שהיא רוצה?
והוא כזה, כן, לכן שיקרתי לך שדפקתי אותה.
ולא דפקת אותה?
לא, תכננו את זה יחד כדי שיבוא לך עליה, כלומר שתגלה שבא לך
עליה.
והוא ממשיך - כי היא קלטה שבא לך עליה, והיא רצתה גם, אבל אתה
לא קלטת, אז תכננו את זה.
אבל למה היום? נחרדתי.
מה לא בסדר היום? הוא שאל.
זה יום החתונה של אשתי זיכרונה לברכה, ואני לא יכול לדפוק אחרת
ביום החתונה של אשתי!
אבל זה לא יום החתונה שלך.
צודק. בעצם לא, גם שלי, כי התחתנו זו עם זה, באותו הזמן.
באותו הזמן? הוא התפלא.
כן!
איך זה ייתכן?!
לא יודע!
אז מה נעשה עכשיו?!
נצטרך לדחות את הדפיקה!
לא, זה הלילה או בכלל לא!
אז שיהיה בכלל לא!
אתה לא רציני!
אני כן!
הוא שתק רגע ואז אמר - תנחומיי.
על אשתי?
לא, על זה שלא תדפוק את ההיא.
כן, זה חבל מאוד... אבל יש כדורגל!
נכון! מי צריך נשים כשיש כדורגל!
אף-אחד!
בדיוק!
>>>>>>>>>>>
ראיתי קומדיה מינית אמריקאית בשעות הקטנות של הלילה.
זו ההתנצלות שלך על הקטע המזוויע הזה?!
כן!
תתבייש!
אני מתבייש!
יופי!