הָאַהֲבָה שֶׁלִּי הַיּוֹם הִיא תְּכֵלֶת מְטֻלְטֶלֶת.
כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם. לֹא מְאֹד יַצִּיבָה. לְעִתִּים הִיא
זְקוּקָה לְהַלְחָמָה קָלָה.
כְּשֶׁאֲנִי מְסִירָה אֶת שִׁרְיוֹן קַשְׁקַשׁי וְהִלָּה
חוֹדֶרֶת מֵהַפִּרְצָה וּמְמִיסָה אֶת ש-ְדוֹת הָאֵינְסוֹף
הַחֲבוּיִים בִּי אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר. יֵשׁ יָמִים
בָּהֶם אֲנִי מוֹזֶגֶת לְתוֹכְךָ אֶת פִּיוּטַיי וְנֶחְשָֹף
בָּנוּ רֹבֶד חֱזְיוֹנִי.
כְּשֶׁמֵהָאַהֲבָה שֶׁלִּי דּוֹלֶף צֶדֶק מֻפְגָּן אֲנַחְנוּ
מִסְתַּבְּכִים, חַסְרֵי שִׁקּוּל דַּעַת,
מְזִינִים אֶת הַחֻורְבָּן. הַיְּקוּם אֵינוֹ עוֹצֵר מִלֶּכֶת
וְאֵינוֹ מַזִּיל דִּמְעָה. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְבַשְּׁלִים
יַחַד אֶת הַדַּיְיסָה;
אַתָּה מוֹסִיף קִינָּמוֹן וֶאֱגוֹזִים וַאֲנִי מַמְתִּיקָה
בִּמְעַט מֵיְיפּל, הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ פּוֹרַחַת.