מפנה גבה אל העולם. לא סומכת. משתבללת בתוך ואל עצמה. החמימות
הזו טובה לה. היא כל כך רכה שמיד רוצים לאמץ ללב. יש בה שקט לא
מוסבר. הצרכים שלה תואמים לרצונות והם מועטים. הכי הרבה יהיה
לה קשה לוותר על התחרדנות בשמש. עם כל השאר היא תסתדר. היא כבר
לא צעירה. אני דוחקת בה לצאת מהמוכר. לצאת לאור. היא תולה בי
עיניי מה בדיוק את רוצה ממני. אולי תניחי לי בשקט. ואני מבינה
שאני כופה עליה את רצוני. אוספת אותה בעדינות בשתי ידי. יודעת
שלא תישאר פה עוד זמן רב. על הלחיים שלי זה לא גשם. התנועות
שלי בחזה מעירות אותה. היא מתמתחת, מגרגרת ועוברת להתחפר
במעיין.