|
מפנה גבה אל העולם. לא סומכת. משתבללת בתוך ואל עצמה. החמימות
הזו טובה לה. היא כל כך רכה שמיד רוצים לאמץ ללב. יש בה שקט לא
מוסבר. הצרכים שלה תואמים לרצונות והם מועטים. הכי הרבה יהיה
לה קשה לוותר על התחרדנות בשמש. עם כל השאר היא תסתדר. היא כבר
לא צעירה. אני דוחקת בה לצאת מהמוכר. לצאת לאור. היא תולה בי
עיניי מה בדיוק את רוצה ממני. אולי תניחי לי בשקט. ואני מבינה
שאני כופה עליה את רצוני. אוספת אותה בעדינות בשתי ידי. יודעת
שלא תישאר פה עוד זמן רב. על הלחיים שלי זה לא גשם. התנועות
שלי בחזה מעירות אותה. היא מתמתחת, מגרגרת ועוברת להתחפר
במעיין. |
|
|
ואז אמרתי
לקב"ן- אין מקום
בצבא הזה
לשנינו. והוא
אוהב את העבודה
שלו.
עידו מלמד אותנו
פרק בהילכות 21 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.