© 22.12.02
כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה
רָצִיתִי לִהְיוֹת מַלְכַּת הַבִּצָּה
אֲבָל אַבָּא לֹא הִרְשָׁה.
" אַתְּ לֹא נְסִיכָה,"
הוּא קָבַע בְּעֵצָה,
"וְלֹא תִּירְשִׁי נְתִינִים וּשְרָרָה.
אַתְּ שׁוֹשַׁנָּה לְלֹא חוֹחִים
זְקוּקָה לִתְמִיכָה וְלֹא לְמִתְחָרִים
וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא מִמַּעֲמַד הָאֲצִילִים."
בְּלֵב כָּבֵד עָלִיתִי לַגָּדָה
הֵקַמְתִּי שָׁם מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁהִשְׁקַפְתִּי לַבִּצָּה
לִפְרָקִים בְּבוּז וּלְעִתִּים בְּקִנְאָה.
הֶאֱזַנְתִּי לִצְלִילֵי שִׁירָה מֻפְלָאִים
נִשְׁטָפִים בְּאֲדָווֹת מִתְלַהֲמוֹת כְּגַלִּים
וְהַכֹּל חָלַף כַּחֲלוֹם אַלְמוֹנִי
שָׁגִיתִי כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁעִתּוֹתַי בְּיָדִי.
רָאִיתִי קַרְפָּדִים שֶׁהָפְכוּ לִנְסִיכִים
אַךְ מִבְּלִי יְרֻשָּׁה מֵתוּ מְרוּדִים,
לְאַחֵר מוֹתָם הֻקְפְּאוּ בְּפַּנְתֵּאוֹן
וְהַסּוֹחֲרִים הֵפִיקוּ מֵהֶם מָמוֹן;
רָאִיתִי אֲצִילִים שָׁרִים מְעֻרְטָלִים
וְאֵין כְּנִיסָה בַּשַּׁעַר לְאַגָּדוֹת הַיְּלָדִים,
הַחַיָּטִים גָּבוּ, שִׁבֵּחַ הֶהָמוֹן,
אַף יֶלֶד לּא קָרָא - "הַמֶּלֶךְ הוּא עֵירֹם".
וּלְבַסּוֹף לֹא נוֹתְרוּ שָׁם נְתִינִים בִּכְלָל
רֻבָּם נָדְדוּ לַנֵּכָר וְלַסְּפָר
וּמָה קוֹרָה לְאֲצֻלָּה לְלֹא נְתִינִים
זֹאת הִסְבִּיר אֶקְזוּפֶּרִי בְּאֶחָד הַפְּרָקִים.
כִּי אֲנַחְנוּ מֶלַח הָאָרֶץ.
© ליאורה ברנשטיין, 22.12.02
" עָלַי לְהַמְשִׁיךְ לְדַרְכִּי" אָמָר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן
"לּא! " אָמַר הַמֶּלֶךְ.
(מִתּוֹךְ "הַנָּסִיךְ הַקָּטָן", לאנטואן דה סנט-
אֶקְזוּפֶּרִי)
|