כמו שאת מצלצלת בפעמון וקוראת לי לבוא
אני שונא אותך כשאת מלטפת, כשאת מדגדגת
הם באים ימיי החופש בהם דבר לא נגמר
השינויים של מצבי הרוח בדרך בה את מתלבשת
היא קוראת לי מרחוק, יש לה פעמונים
יש לה את הצחוק שהורג כל מרירות
היא באה ומתרחקת קרובה רחוקה
אין לי כוח לאחוז בידיים
היא באה כמו תמיד,
גם לה יש ציפורניים,
היא מחדדת אותן על הפרווה שלי
יש לה הרגלים שלא נעים להיזכר
שינויים במצבי הרוח,
שיניים חשופות, שפתיים מחייכות
היא באה מאוחר והיא לא באה בכלל
לפעמים עם גברים, לפעמים לבד
זורקת את הגוף שלה על המיטה,
מתמוגגת מעצמה
היא באה כמו רוח וזו לא רוח טובה
ארגמן של יופי נושב בחלון
יחפה על המרצפות הקרות
ילדה כזאת שלא הבינה מה זה להתבגר
מצלצלת בפעמון ומחייכת,
הארוחה החמה מוכנה,
רכה וחמה ונוטפת רוטב
שינויים בהרגליי הצריחה,
כשהיא הולכת ובאה ושוב באה והולכת
כל היום יחפה
אין לה מחלה
היא דומה לקופה. |
