|
עשר אצבעות מיילדות אותי. חשות בשיער הראש, ברכות העצמות. אני
עדיין בתוך הרחם הגדולה. מודעת לכריות הרכות שעל ראשי. מלטפות.
כריות רכות של אצבעות. אני בדרך החוצה ורוצה להשאר ספונה
בפנים. שומעת קולות הקוראים לי לצאת. אני מתמתחת. פחד משתלט על
נקבוביותי ואני נשטפת זיעה קרה ומתכווצת. כריות האצבעות נעלמו.
הן מגששות. הקולות נשמעים ממרחק. נרדמתי לזמן רב. כשהתעוררתי
הן עוד היו שם. כמו ציפו לבואי. הקולות המוכרים היו אף הם.
הפעם, פילסתי דרכי נפרדת מהחום הרך העוטף אותי. סומכת עלי
התמסרתי לאצבעות. יצאתי לאור. |
|
|
יש לי זין נורא
קטן. אני צריך
לקנות משאבה או
משהו.
יש איזו אחת
שסיפרו עליה
שהיא שואבת משהו
פחד.
איך קראו לה
זאתי?
דנה,
צ'יצולינה?
אה,שלי. המכוערת
עם הקטנים.
איך הייתי מאושר
אם היא הייתה
חברה שלי.
מתוך: ע.
מראוני חושב איך
דמות נולדת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.