לחתחתול,

הרבה זמן לא נחרתי כאן. כמעט שכחתי בכלל מהארמון הזה. אבל הבור
עומד להיסגר, ומישהי שאני מלטף עברה לפה, אז הצצתי, נזכרתי שגם
אני נחרתי פה, ודי הרבה, זכרתי את ציור הספרים והכול והחלטתי
לחזור. כשהסתכלתי במספר של הבית האחרון בו נחרתי לפני הארמון
הזה, הופתעתי. היה נדמה לי שעברתי מאז הרבה יותר דרך. ובאמת
אני מרגיש שעברתי הרבה דרך, ואני גם שונה בכל מיני הרבה צבעים.
לטובה כמובן. לדעתי.

עכשיו אני לבד בארמון, ערב, והאופרה מנגנת מוזיקת כאוס נחמדה.
האצטרובל היה שקט בצורה מוזרה כשדיבר איתי ברמקול, וגם לא אמר
הרבה. אבל לא התרגשתי. יש לו גינות ושורשים, ודברים ששייכים
לאדמה שלו ואני לא יודע. זה גם לא ביזנס שלי. אני מקווה שהוא
לא מקונן עכשיו, או מקונן רק עם הבדידות, איפה שהוא נמצא. זה
יהיה לא יפה להשאיר אותו עם הבדידות. אבל גם אם כן, לא נורא,
שנינו נחים. אנחנו די מציירים אנרגיות אחד על השני, וקצת יום
כחול בנפרד יזרים לשנינו קצת זיקוקים ורק יעשה אחלה. אם לא
לכוח הגברא, אז בוודאי לכוחות הנפץ.

אני משתדל לראות כמה ש-פחות בדרדסים כאילו הם חמודים. זה לא
משנה את העובדה שיש דרדסים חמודים, אבל הם כולם חושבים כמובן
שהם חטובים וסקסיים. או לפחות שיש להם זכות כלשהי להתחבב על
מישהו. אני שומר את הדרדסים רחוק מהארמון שלי, ורחוק מעבר ליער
שגידלתי סביבי. אני לבד רוב הזמן בתוך היער, אבל זה עדיף על
לאכול דרדסים, וסך הכול אני מרגיש פצצות לגבות, ומסתלבט היטב
בינתיים. אני משחק באיזה משחק קופצני או עוקצני בשביל להעביר
את הבסים קצת, וזה די מתוק. ואני מגחל עצים ואבנים, שלפעמים
יפים ולפעמים פחות - זה לא משנה רבות. אני לא רוצה לדחוף את
עצמי למשוואה, לפחות לא בעידן זה, להסתכלות "מלאה". אני רוצה
לקרוץ עם בהונות על הדייסה, וללטף את עצמי בעוד הרבה נשים
אחרות, חוץ מלגחל. למשל אני רוצה לשחות את האטלנטי "בכוח" של
רגיעה מוחלטת, ואני רוצה לגהץ וללבוש את "זרוע השלכת" שאפשר
למצוא בבורות האחו. ובשביל לשמור קצת על הגחלת, כי אני בכל זאת
רוצה לגחל משהו, אני יכול לקבל ניצוץ משיר העם "עצמות כואבות"
של מרי קרישנה. אני בוחר איזה תו, מנגן תוך כמה עונות, ויש לי
איזו חתיכת שמיים למאות הקרובות. וכמובן מים, הרבה מים, זה
תמיד עוזר לצמא. אני מודע לזה שאני לא קוסמי במיוחד בעידן הזה,
אבל זה בסדר, ככה אני בוחר. אני רוצה להיות עם החושים על
מציאות מקובלת. גם אם אני מרגיש קצת מוגבל בחופש האלוהות שלי.


יש מבזקים ומהדורות לא נעימות, ויש גם להבת מדורה לא קלה, וגם
הרבה חוסר התמצאות, ואת כל זה אני מצליח לעבור בעזרת הגחלים,
שהם צורך שלי לשמור על הגחלת ולהישאר גחיל.

בהוקרה, גרגמל.