מבין ההמון,
ההם אשר קולם
אינו חדל מלנכוח,
ולבסוף מתפוגג
לתוך ריק,
שמעתי רק אותך.

גופך התערבב בגופי,
נשזר במערומי תוכי,
חייך נכרכו בחיי,
לרגע אחד
שהתפשט
על פני נצח.

וכשנגלו אליי
צריבות ילדותך,
היית לי
מוכר,
ומתוך השבר הפגום,
ראיתי יופי,
הדי קול שמורים,
שחלחלו אל חוץ,
וגיששו אחר פניי
בחשיכה.

בטחתי בך,
ואפשרתי לכסותי
להתמוסס אל האויר.

התעטפתי בך
כילדה,
הבוראת את עצמה
מתוך הכאב,
הנולד באותה נקודה,
שבה שני גופים
מתמזגים לאחד
וניתקים
באחת.