אני עצובה.
אני עייפה,
והרגשות שלי כבדים עלי.
ההליכה שפופה,
המבט מוטרד,
הכל איטי,
וחסר חשק.
הלב קר,
הגרון מכווץ,
העיניים לחות,
וזו מעמסה אפילו לבכות.

שחרר אותי ממך.
עשה זאת במהרה,
כמו תחבושת הנתלשת ממקומה,
כמו טיל הנופל ממעל,
כמו לב שנשבר.

רק שחרר אותי כבר.
כי הראש מותש,
וקשה כבר לנשום,
סימני השאלה דוקרים כמחטים,
והספקות עמוק בתוך ליבי ננעצים.

שחרר אותי,
או אסוף את פניי בכפות ידיך
והבהר לי שכל זה רק בראשי.
אחוז בידי,
וקח אותי הלאה אל עוד מחר.

עד הפעם הבאה.
עד הפעם הבאה.
עד הפעם הבאה.