'תורידי הילוך'
חזרתי ואמרתי לעצמי בפעם השלישית היום.
'תעשי פניית פרסה ותשכחי מהאור האדום'
כל עוד האורות דלקים הכל בסדר,
אז מה אם המחוג מצביע על אפיסת כוחות כבר במשך שעתיים?
עצירה קטנה בתחנה לתדלק אמורה להספיק, תרגעי.
המוסכניק לקח לי עוד פעם 1250 על תיקון,
למרות שנשבעתי שלא השארתי את האמברקס למעלה וזה פאק שלהם.
'עבודה ערבית'
הייתי מתנצלת על המשפט הזה אילולא היו אלה באמת ערבים.
'אללה' שלהם יסלח לי,
בדיוק באותה הדרך שסלחתי לך
אללה שלהם יהיה רדוף על ידי כמעט אותן הספקות-
אללה שלהם ירגיש את חסר האונים שמציף אדם שמקבל סטירה לפנים,
ובמקום לדפוק כיסא בראש לבן בליעל שנתן אותה הוא מושיט גם את
הצד השני;
מושיט את הצד הפחות יפה של פניו לפסוע על גבי שטיח אדום להיות
הבא בתור.
20 שנים הצד הזה מחכה
ובסוף ליאונרדו דיקפריו קיבל פסלון מוזהב לפניו.

אולי היינו צריכים להפסיק להתראות.
אולי לא הייתי צריכה לנסוע עד קריית שמונה, לא הייתי צריכה
לחייך כשעשית לי פנס בעין שהחליף צבעים באותה התדירות שבה
החלפת נשים.
אני צריכה ללמוד מתי לעצור את עצמי;
הבן זונה מקדימה צריך ללמוד לאותת
אתה צריך להפסיק ללטף לי את הפנים,
ובנוסף לכל, אני חייבת להפסיק לבכות בכזו היסטרייה כשהדלקן לא
מפסיק לצרוח עליי

"אלפא רומיאו,
שנת 96
שרוטה קצת מבפנים;
יד חמישית אבל עדיין סוחבת".