והייתי רוצה שתגיע אלי כך בשקט מבין הטיפות.
תחבק ותשתיק במבט בלי מילים מבפנים את אותם הקולות.
את החוסר אמון הפחדים של הלב שבסוף כן הכל ייגמר,
החיבוק ייעלם המציאות תתרצה והלב כמו תמיד יישבר.

הייתי רוצה שיגיע היום שמבטי יספר לך בדממה,
את אותו המכאוב שהקול לא יגיד אך הנפש בכל זאת תשמע.
התקווה של הלב שתגיע סוף סוף ותדע בין אותו ים חומות,
למצוא את אותה שהייתה/ נעלמה בתוך ים של שקרים ובגידות.

והייתי רוצה שתבוא תחבק ותגיד בלי מילים שאוהב,
תרפא בבטחון, בחום וברוך את אותם מכאובים של הלב.
הייתי רוצה אך עמוק מבפנים מפחדת לרצות כי נשבר,
אז עוצמת עיניים סוגרת היום מטמינה הרצון אל הכר.
קל לברוח למה שמוכר.