|
במסע האחרון אל קנוסה
נלחם בשבילים ובגעגוע
ומקרבות על שפיות עם חרבות של שנאה
נותרתי כאן פגוע
ותמיד אומרים על פצעים וזמן
מן אמירה כזו שטותית
אך כשהפצע מדמם הזמן אינו תרופה
אלא רק גסיסה איטית
אך לא אנום ולא אשן
גם אם יהום הסער
כי בלעדייך חלומות
הם רק אזכור לצער
ועם תרועות המנצחת
ועם שוך המלחמה
בשווקים וברחובות ברון
ונשמתי יש רק דממה
אני שונא אותך השמש
כמה נבזית היא החמה
אם את כולם את מחממת
אז למה קר לי בנשמה
ותראי אותי מתבוסס בגעגועי
נטול פנים ודמות
ועל אוזנך אני אלחש לך
לראות את רומא ולמות |
|
|
נניח שכתבתי
סלוגן,
ואישרו לי אותו.
ואני אלך ברחוב.
ואנשים יגידו
לי.
יו מלגזן, ראינו
את הסלוגן שלך
בבמה, אפשר
חתימה.
ואז איזה מעריצה
בלונדינית כוסית
תרד לי מתוך
הערצה.
ואחרי זה אני
אופיע בדודו
טופז.
ואחרי זה תהיה
לי תוכנית משלי,
ראשון בסלוגנים.
תתנו לי לשלוח
פיתות במקום לחם
עם הסלוגנים
שלי?
המלגזן הזועם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.