אתה מתעורר במיטה עם מצעים פרחוניים בבאר שבע
אלו עם הכתם הדהויי של הקפה משלשום.
האור צורב לך בעיניים מבעד לחלון
המכוניות שנוסעות בכביש בהמוניות,
קו 5 והסעות הילדים מעוררים חשק לטבח המוני;
רק שיהיו בשקט ויתנו לך לחזור לישון.

אתה לא אדם עצוב
אתה פשוט מה שאמא שלך תמיד אמרה שיצא ממך-
בן אדם פשוט שלא עושה יותר מדי:
"בינוני".
אתה שונא את הבינוניות
אתה שונא את האירוניה שבלהפוך לכל מה שאתה שונא.

מערכות יחסים קצרות טווח;
אין אף זוג עיניים שבוהות בך עד שתתעורר
אין נשיקות יבשות עם ההבל פה הרוצח של הבוקר.
לא יכולת לתת לזה לקרות
לא יכולת לתת להן להיקשר,
ויותר מהכל לא יכולת לתת לעצמך להיקשר
כי כל מי שנקשרת אלייה בעבר-
לא ענתה למחרת כשהתקשרת

תיקייה במחשב פתוחה על מה שאתה עובד עליו כבר כמעט וחודש;
מחסום.

אתה תצא היום לחפש ריגושים,
אתה מבטיח לעצמך שתפסיק לשבת בבית בשעות הערב
אתה מבטיח לעצמך שתפסיק לזלול חצי מיכל של בן אנד ג'ריז בטעם
בצק עוגיות
אתה מבטיח שתצא לריצה
אתה מבטיח שתפסיק לעשן, ואתה מבטיח שתפסיק לשתות
אתה מבטיח שתתחיל לקום מוקדם יותר ותלך לישון בזמן סביר
אתה מבטיח שתפסיק לשלוח אותן הביתה במקום לפנות להן מקום
במיטה
אתה מבטיח שתחליף את המצעים המסריחים הללו
אתה מבטיח שאתה תתקשר למחרת;
אז אתה מבטיח.