(ה טבת ה'תשכ"ה פרשת וישלח)

בְּלֵדָתִי יוֹצֵאת הַדֹּפֶן בִּכְּתָה אִמִּי אֶת הֲטֵבֵת
פָּחַד גָּדוֹל פָּחֲדָה פֶּן תָּמוּת כְּרָחֵל
מָנְעָה קוֹלָהּ מִבֶּכִי וְעֵינֶיהָ מִדִּמְעָה

"רַזְיָה" בִּקְּשָׁהּ לְכַנוֹתֵנִי
לְהִבָּנוֹת מִבּוֹאִי כְּעֹש-ָה יָד אַחַת עִם אֱלֹהֶיהָ

עָמַד עָלֶיהָ אָבִי וְשָׁקַל בְּקוֹל אֶת הַשֵּׁמוֹת  
בְּאֵלָה זָכִינוּ.  דְּבוֹרָה הַמֵּינֶקֶת, רִבְקָה הָאֵם,
הָאֲחָיוֹת רָחֵל וְלֵאָה, אֶפְרָתָה הַדֶּרֶךְ,
בִּלְהָה וְזִלְפָּה שְׁפָחוֹת פִּילַגְשוֹת.

חָתְמוּ עָל אֶפְרָת

שֶׁאֶהְיֶה מְהַלֶּכֶת בַּדֶּרֶךְ
מְהַלֶּכֶת וּמִתְמוֹדֶדֶת
מִתְמוֹדֶדֶת וְצוֹמַחַת.

הִתְבָּרַכְתִּי