כריות אצבעותי חתמו נפשי על הנקבים. האורות התחלפו מבעד
לתריסים והן עלו וירדו עלו וירדו. הנחתי אותן כמו פרפר, כמו
שאמרת לי. בעדינות, בלי כח. שיתלבשו היטב ויכסו את הנקבים. כל
כרית את שלה. שמעתי את רוחלה ודפי יורדות לשחק אך כיבוש הנקבים
היה חזק מתופסת ומחבואים.
עם כל צליל נקי שנולד גבהתי בעוד מילימטר. הפקה רציפה של דו
נקי ואתחיל ללמוד. גם חלילית וגם אורגן. שעות תרגלתי את רכות
הנחת הזרת והקמיצה על הדו והרה דיאז. ענקית הייתה. חמישים
סמטימטר אורכה. תשע שנותיי הגיעו למאה ושלושים. כפות ידיי אבדו
ונבלעו בהיקפה. אצבעותיי הקטנות לא יכלו לנקביה הפעורים. זו
חלילית לענקים אמרתי לאבי שחייך ורק אמר כמו פרפר, הניחי אותן
כמו פרפר. אצבעותיך ילמדו את המרחקים, את המשקל הפרפרי שנדרש
אך ורק לכיסוי. מוזיקה לא אוהבת כח. נולדת מרכות. מהבנה.
כווני את הפיה למרכז. מול טור הנקבים. שתהיה הלימה בין האגודל
השמאלית לשפתיים. הצליל הנקי יבוא. יש מנח אחד כזה. אמצע. מצאי
אותו.