לא היה לה מושג.
היא הביטה בו, קצת שיחקה ככה עם הטבעות על האצבעות שלה - שלוש
בסך הכל - מתלבטת איך לענות על זה.
הייתה לה טבעת זהב על האמה ביד שמאל, אחת כזו עם שיבוץ כפול
באמצע, היא לא ידעה של מה - זו הייתה פעם הטבעת של אמא שלה.
היא רק לקחה אותה, אמרה תודה, לא שאלה שאלות על האבנים. לפעמים
עברה לה מחשבה כזו בראש של, יש מצב שמישהו יחשוב בטעות שאני
נשואה עם הדבר הזה? טבעת זהב על האמה?
אבל היא אף פעם לא הצליחה לזכור, על איזו אצבע זו טבעת
נישואין, ועל איזו אצבע זו טבעת אירוסין, ועל איזו אצבע זו
בכלל סתם טבעת - כזו שמשמעותה הסימבולית נסתרת מעיני ציבור
המתבוננים. ובכלל, היא חשבה, אם היא זכרה נכון, שטבעת נישואין
צריכה להיות חלקה - בלי שיבוץ ובטח לא עם אבנים שלא יודעים מה
הן. אבל יכול להיות שהיא טעתה, ושבעצם אין כזה חוק על טבעות
נישואין; ואז בעצם יוצא שכל מיני בחורים חולפים לידה בשדרות
החיים השונות - בסופרמרקט, בפאב, בדרך לשיעור יוגה - מבחינים
בטבעת הנישואין שלה ולא טורחים אפילו לנסות לצוד את מבטה.
היא לא ידעה את התשובה לשאלה הזו.
'אתה בטוח שאתה לא... רוצה לשאול אותי משהו אחר, אולי? אפשר
להחליף שאלה?'
הוא הסתכל עליה קצת עקום. היא רגילה שמסתכלים עליה ככה, כאילו
שהיא נחתה מכוכב אחר. הרי גם היא מרגישה ככה לגבי עצמה, כל כך
הרבה פעמים ביום.
אבל אז המבט שלו התעקל פתאום לכיוון ההפוך: הוא חייך. חיוך
עדין כזה, אבל עדיין גברי, אתם מבינים למה הכוונה? עדין וגברי
ביחד - זה אוקסימורון רק עבור אנשים שקוראים לאישה, או בלייזר,
ומספרים לך איך הם השיגו את הפרטנר או הפרטנרית התורנים שלהם
על ידי זה שהם שיחקו בקשים להשגה. כי אנשים לא רוצים את מה שבא
להם בקלות, הם מספרים לך במומחיות - אם את נפתחת מהר מדי, זה
ישעמם אותם. תלמדי, את חייבת להפנים את זה כבר, חבל עלייך, כזו
בחורה יפה - אם רק היית משנה את הגישה שלך קצת, תאמיני לי,
בתור היו עומדים אצלך.
'אני בטוח.'
עוד קצת שתיקה, להוסיף על זו שמשתררת כבר... היא לא יודעת כמה
זמן, תחושת הזמן שלה לא כל כך נאמנה למציאות - כמו לשחות
בבריכה של ג'לי או, טוב רגע, זו נשמעת כמו מטאפורה סקסית מדי
בשביל סתם לתאר תחושת זמן מקולקלת. לא שהיא לא סקסית, כן? היא
יכולה להיות סקסית, לפעמים אפילו יותר מדי for her own good.
אבל לא כשהיא לא מצליחה לחוש את הזמן - אז היא רק מתוסכלת
ואבודה. נדמה לה שהשתיקה אורכת כבר משהו כמו שתיים וחצי דקות,
אבל זה די הרבה זמן לשתוק עם בחור שפגשת בפעם הראשונה לפני שעה
בערך. היא בוחנת את הטבעת המרובעת שמעטרת את הקמיצה שלה, קצת
מעל הפרק האמצעי.
מסונוורת לרגע מהאור שהשתקף על הזהוב של הטבעת, היא קימטה את
המצח.
'טוב, תשמע... זו שאלה קצת מורכבת. אני חושבת שזה היה בכיתה
א'. אולי בגן, בעצם. בגן רחל.'