"יא בני זונות שכמוכם" צרח פליישמן כשנכנס לחדר החזרות "מה אתם
חושבים לעצמכם, שאני אזרוק מאתיים אלף דולר לכל אחד מכם, ואתם
תשחקו לי בברוגז?!".
פליישמן לא היה טיפוס ששומר דברים בבטן. בתור אמרגנה של להקת
"שלושה חברים" ומפיק מופע האיחוד ההיסטורי שיתחיל בעוד שעתיים,
הוא נכנס לחדר החזרות כדי לוודא שהכול בסדר. גם אם פליישמן היה
מתאמץ, הוא לא יכול היה להתעלם מאווירת הנכאים ששררה בחדר. כל
אחד משלושת הזמרים ישב בפינה אחרת של החדר עסוק בענייניו.
"אין לי בעיה לבטל הכול כולל את הצ'קים שקיבלתם" הוא צרח בפנים
אדומות מכעס.
פליישמן לא באמת התכוון לכך. שנים ניסה לשווא לשכנע את שלושת
הזמרים להקים מחדש את להקת "שלושה חברים". בעבר, בשיא הצלחתה,
הייתה הלהקה תרנגולת שהטילה ביצי זהב בעבורו. פנקס הופעות מלא,
כרטיסים מכורים מראש, קופות שלא צריך לפתוח ביום ההופעה. "סולד
אאוט" כמו שנהג לומר כשרצה להרגיש כאמרגן בהוליווד. עד היום
הוא לא מבין איזה ג'וק נכנס לשלושה בראש כשסירבו להמשיך להופיע
ביחד. ברור לו שגורלו שלוב בגורלם. רק אם ישובו להופיע יחזור
לצמרת האמרגנים בארץ. אבל הם התעקשו וסרבו. רק לאחרונה הסכימו
למופע איחוד חד פעמי תמורת הסכום האסטרונומי שהציע להם. והוא
חייב שהמופע יצליח.
"היי, היי, גנרל, תרגיע" ניסה הזמר הראשון לכבות את האש "כבר
התחייבתי על הכסף. וחוץ מזה, מה אתה יורד עלינו כמו..." וכאן
נעצר וחיפש דימוי מתאים.
"...כמו המטוס המצרי בהופעה ליד איסמעיליה ביום כיפור" השלים
אותו הזמר השני.
"...או כמו המניות שלי שצללו בבורסה כל כך עמוק שרק בגללן
הסכמתי לעלות עם חארות שכמוכם שוב על הבמה" אמר הזמר השלישי
בתסכול, אבל מיד התעשת והוסיף "בחיי, כמה שנים לא שמעתי את
הכינוי הזה שלך "גנרל", יא חתיכת פליישמן".
איכשהו הצליח פליישמן "הגנרל" בכניסתו הדרמטית להכניס טיפת
חיים מגבשת בקרב השלישייה המתה. עד כדי כך הצליח, שהזמר השני
חייך ואמר "אתם יודעים מה? כמו הזונה ההיא שהגנרל הביא לנו
כזמרת רקע בסיבוב ההופעות שעשינו בווגאס".
"תסתום את הפה" צרח פליישמן "אם איזה עיתונאי מסריח יעלה על
הסיפור שלה, כולנו גמורים. אז אף מילה על מה שהיה בווגאס."
"חבל שלא ביליתי איתה יותר במקום עם הרולטה" קונן הזמר השלישי.
"הון עתק הפסדתי שם בהימורים".
"בואו, בואו תשבו כאן באמצע" אמר פליישמן בטון אבהי. "מה כואב
לכם. למה שלא תעלו על הבמה, תתנו את השואו שלכם, ותהנו? למה
אתם חייבים לשנוא אחד את השני כל כך ולהוציא לי את המעיים
בדרך?"
"די, כמה אפשר" השיב לו הזמר הראשון "עשרים שנה היינו ביחד,
נסענו ביחד לכול חור ששלחת אותנו, כן, גם לווגאס. הכרתי את
שניהם יותר טוב משהמשפחה שלהם מכירה אותם. עשרים שנה הרחתי את
הזיעה שלהם. בשבילי לראות אותם זה כמו..."
"...כמו להחזיק את המיקרופון המחשמל שנתנו לי פעם בבניני
האומה" אמר הזמר השני וכולם צחקו.
"בזכותי אתה חי, יא כלב" אמר הזמר השלישי. "פתאום באמצע ההופעה
ראיתי אותך רועד וכל השערות שלך נעמדו. הבנתי שהתחשמלת ומיד
זינקתי על מרכזיית החיבורים וניתקתי את הזרם. שעות ישבנו לידך
בהדסה עד שהתאוששת".
"היו זמנים" אמר הזמר השני בחיוך וטפח בהכרת תודה על כתפו של
הזמר השלישי.
"כן, ואז התאוששת ולקחת את אשתי" אמר בארסיות הזמר הראשון
לשני.
"מה אתה עושה מזה עכשיו עניין?" היתמם הזמר השני "הרי כולם
ידעו שהיא איתי הרבה לפני שהיא עזבה אותך".
"מה אני עושה עניין? תיכף אני אגיד לך בדיוק" קם הזמר הראשון
והחל מתקרב לכיוון הזמר השני. פליישמן עצר אותו בדרך, אבל הזמר
הראשון לא עצר את שטף דיבורו "כי להבדיל ממך, אני המשכתי לאהוב
אותה, וכשחלתה, אני מימנתי לה את הטיפולים למרות שכבר הייתה
אשתך. למה? כי אתה סירבת, חתיכת קמצן רשע".
"לא היה לי מאיפה" השיב הזמר השני במבט מושפל.
"לא עדיף כבר לחזור ולדבר שוב על הזונה מווגאס במקום ללכת מכות
שעה וחצי לפני הופעה?" ניסה הזמר השלישי לשנות נושא בקול
מתרונן "אז אני רוצה להזכיר לכם שהיא הייתה משהו משהו".
"על מי אתה מנסה לעבוד" התריס הזמר השני כלפי השלישי, "הרי היא
באה אלי אחרי שיצאה ממך ואמרה שהעדפת איזה מלצר צעיר במקומה".
הזמר השלישי הסמיק ושתק.
"נו באמת, אחרי כול השנים שלנו ביחד חשבת שאנחנו עיוורים ולא
שמים לב שאתה בקטע של גברים?" הוסיף הזמר הראשון עוד קיסם
למדורה.
"תפסיקו תיכף ומיד" התעורר פליישמן מקיפאונו "אתם משחקים באש.
אני ככה קרוב מלבטל את המופע" הוא הצמיד שתיים מאצבעותיו
והניפן למול פני הזמרים. "ואם יבוטל, תצטרכו להחזיר לי את כול
הכסף שקיבלתם כולל פיצויים על הנזק העצום".
השלושה השתתקו. פליישמן הבין שהצליח להשיג שוב את אותה אווירת
נכאים ממקודם. הוא הכניס יד לכיס מקטורנו ושלף משם בקבוק פחוס.
"קחו ילדים" אמר בטון אבהי "אולי קצת ברנדי יסדר לכם את הראש
לפני ההופעה".
הזמר הראשון הסתובב, נטל ערימת כוסות חד פעמיות שהיו בפינת
הקפה שמאחוריו וקירבן לפליישמן. "קח גנרל, מזוג לנו מעט מסם
החיים" הוא אמר בתיאטרליות לפליישמן.
"בחיי שאם הייתי יכול למזוג לכם רעל הייתי עושה זאת" צחק
פליישמן "אבל יש לי רק ברנדי".
"הייתי שמח לתת לשניכם רעל" אמר הזמר השלישי וחייך לשני הזמרים
האחרים.
"גם אני" אמרו הזמר הראשון והשני ביחד.
"יאללה, נרים כוסית לחיי המופע" אמר פליישמן בחגיגיות והניף את
הבקבוק. השלושה הצמידו כוסותיהם לבקבוק ואמרו "לחיים".
"עכשיו תצאו לעשות באלאנס אחרון" דחק פליישמן בשלושה. הוא חיבק
כול אחד מהם ביציאה, לא כמו גנרל אלא יותר כאימא המחבקת את
ילדה האהוב.
פליישמן הביט בהם עולים לבמה באולם הריק וניסה להבין האם הצליח
להטביע את שנאתם בברנדי או שזו תצוף מחדש אחרי ההופעה. לא היה
לו ספק שמופע האיחוד יצליח והוא החל מחשב בראשו איזו השקעה
כספית תידרש מצידו כדי לפתות את השלושה למופע נוסף.
שעה קלה אחר כך עלו חברי להקת "שלושה חברים" לבמה שלובי ידיים.
הם הפליאו לשיר בהרמוניה קולית מושלמת לשמחת הקהל.